ממתק לחג הסוכות תשפ''ז
ממתק לחג הסוכות תשפ״ז
קראתי היום סיפור על אברך צעיר שזכה להיות חתנו של הגביר בעיירה, וישב כל היום ולמד תורה. בכל שנה היה הגביר קונה לחתן היקר אתרוג מהודר במיוחד.
יום אחד נפטר רב העיירה, ובאו גבאי הקהילה לבקש מהאברך שיקבל על עצמו את הרבנות. האברך סירב בנימוס ואמר להם שהוא רוצה להמשיך לשבת וללמוד תורה ואין לו פנאי לעסוק ברבנות.
פנו הגבאים לאשתו וביקשו ממנה שתנסה לשכנע אותו. כשביקשה האישה מבעלה לקבל את ההצעה, אמר לה: ״נדבר אחרי סוכות״.
בערב חג הסוכות קנה הגביר, כהרגלו, אתרוג מהודר במיוחד עבור חתנו. באותה שנה היה קשה להשיג אתרוגים מהודרים, וכך הגיעו רבים מאנשי העיר אל האברך הצעיר כדי לברך על האתרוג שלו.
אחרי החג הראה האברך לאשתו את האתרוג, שכבר השחיר מרוב ידיים שעבר בהן, ואמר לה: ״את רואה איך נראה האתרוג אחרי שכולם השתמשו בו? כך אני אראה אם אקבל על עצמי את הרבנות״.
כשקראתי את הסיפור הזה חשבתי לעצמי איזו זכות יש לנו שזכינו לאור הגדול של הרבי, שלימד אותנו להסתכל על הדברים בדיוק מהכיוון השני.
אתרוג שעבר מיד ליד וזיכה עוד ועוד יהודים במצווה הוא אתרוג מהודר באמת. תפילין שהרבה יהודים זכו להניח הן תפילין שמילאו את תפקידן, שולחן שבת מהודר הוא שולחן שיושבים סביבו כמה שיותר יהודים ותלמיד חכם אמיתי חולק את התורה שלו עם כל מי שרוצה ללמוד.
וזה בדיוק אחד הרעיונות המרכזיים של חג הסוכות: לאחד את כל עם ישראל ביחד.
בחג הסוכות מתחילים ימי השמחה של חודש תשרי, לאחר אווירת היראה של ימי ראש השנה ויום הכיפורים.
ולמרות השוני הגדול בין החגים, יש ביניהם קשר חזק. הרבי מסביר שכל מה שיש בראש השנה וביום הכיפורים יש גם בחג הסוכות. ההבדל הוא שהדברים שהיו בימים הנוראים בבחינת ״בכסה״, כלומר חבויים ומוסתרים, מתגלים בחג הסוכות.
הדבר בא לידי ביטוי באחד העניינים העיקריים של ראש השנה ויום הכיפורים: האחדות של כל עם ישראל.
בימים הנוראים האחדות נמצאת בהסתר ובעומק, ובחג הסוכות היא מופיעה בצורה גלויה וברורה.
בראש השנה וביום הכיפורים חושף כל יהודי את פנימיות הנשמה שלו, את הנקודה היהודית העמוקה ששווה אצל כולם ומשותפת לכולם. כולנו עומדים יחד בראש השנה ומכתירים עלינו את הקב״ה למלך. כולנו מתעוררים ביום הכיפורים לתשובה אמיתית ומגלים מחדש את היותנו יהודים מאמינים ואוהבי ה׳.
אבל האחדות הזו, שקיימת בימים הנוראים, מתעלמת כביכול מההבדלים שקיימים בפועל בין יהודי ליהודי. היא חושפת את הנקודה הפנימית שמשותפת לכל חלקי עם ישראל ומתרוממת מעל כל ההבדלים והחלוקות.
בחג הסוכות אנחנו מגיעים לדרגה גבוהה עוד יותר של אחדות.
אחת המצוות העיקריות של חג הסוכות היא מצוות ארבעת המינים, שרומזת לכל הסוגים בעם ישראל: אלו שיש להם גם תורה וגם מצוות כמו האתרוג עם הטעם והריח, אלו שיש להם רק תורה כמו הלולב, יהודים שרק עם מצוות כמו ההדס וכאלו שאין להם לא תורה ולא מצוות כמו הערבה.
כאן אנחנו לא מתעלמים מההבדלים שבין יהודי אחד לשני. להפך, אנחנו מדגישים במפורש שיש סוגים שונים בעם ישראל. אנחנו אפילו לא חוששים להתייחס לערבה כפי שהיא, כמי שאין בה לא טעם ולא ריח.
ובכל זאת אומר הקב״ה: ״יִקָּשְׁרוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת״.
יותר קל להגיע לאחדות כאשר מתעלים מעל ההבדלים שבין איש לרעהו ומתרכזים בנקודה הפנימית המשותפת לכולנו. אבל להרגיש את האחדות גם כאשר אנחנו יודעים שלא כולם חושבים כמונו ולא כולם נראים כמונו, ובכל זאת לדעת שכולנו חלק מעם אחד, זו אחדות עמוקה הרבה יותר.
יהי רצון שנקבל מהחג הזה את הכוחות להתאחד, לכבד ולאהוב זה את זה, ולהכיר בכך שגם כשיש בינינו הבדלים ואפילו חילוקי דעות, אנחנו עדיין עם אחד, משפחה אחת ואגודה אחת.
ובזכות האחדות נזכה בקרוב ממש לקיום דברי חז״ל ״ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת״, ונשב כולנו יחד בסוכה הגדולה, שליד בית המקדש השלישי, שיבנה בקרוב ממש.
חג שמח!
הרב נחמיה וילהלם
בית חב״ד בנגקוק