גדולי ישראל - רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר
רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר
תאריך לידה 1637 ה'שצ"ז גומבין, האיחוד הפולני-ליטאי
תאריך פטירה 5 באוקטובר 1682 (בגיל 45 בערך) ג' בתשרי ה'תמ"ג קאליש, האיחוד הפולני-ליטאי
מקום קבורה פולין קאליש, פולין
מדינה האיחוד הפולני-ליטאי האיחוד הפולני-ליטאי
מקום מגורים קאליש
כינוי ה"מגן אברהם"
תחומי עיסוק הלכה, מדרש
חיבוריו מגן אברהם -
פירוש לשולחן ערוך אורח חיים ולתוספתא נזיקין, זית רענן על הילקוט שמעוני
השתייכות יהדות אשכנז
רבותיו ר' יצחק בן אליקום
תפקידים נוספים
דיין
רבי אברהם אבלי (אַבֶּא'לֶה) הלוי גומבינר (ה'שצ"ז, 1637 – ג' בתשרי ה'תמ"ג, 5 באוקטובר 1682), היה רב, פוסק, ודיין, אשר נחשב לאחד מגדולי האחרונים. מכונה על שם ספרו "מגן אברהם", מהפירושים הבולטים לחלק "אורח חיים" ב"שולחן ערוך".
תולדות חייו
נולד בעיר גומבין שבפולין בשנת ה'שצ"ז (1637). בהיותו כבן 18 (1655, ה'תט"ו) רצחו קוזקים את אביו, הדיין רבי חיים הלוי, בתקופת הסכסוכים שהייתה בפולין בשנים שלאחר גזרות ת"ח–ת"ט. למד תורה אצל רבי יצחק מפוזנא. בשנת ת"כ הגיע לעיר קאליש בפולין, שם לימד תחילה בחורים צעירים. רק משנודעה גדלותו, באו אליו תלמידים מבוגרים יותר והחל לכהן כראש ישיבה לתלמידיו.
בהמשך החל לשמש כדיין בבית הדין של רבי ישראל דרשן שפירא. לפי המסופר, כאשר ביקר בעירו רבי שבתי הכהן (הש"ך), שמע מאחד מתלמידי המגן אברהם תשובה מחודדת לשאלה קשה ששאל. ובעקבות כך דרש הש"ך שתינתן לו משרה רבנית. וכך קיבל את משרת הדיין ומו"ץ בבית הדין, בגלל ענוותנותו לא הסכים לקבל משרה שתנשל מישהו אחר ממשרתו. הוא זכה למעט תהילה בחייו, ורק פרסום ספרו, כמה שנים לאחר מותו, הקנה לו את שמו.
ייחוסו
אמו של רבי אברהם, רבקה, הייתה בתו של רבי יחיאל לוריא, בנו של רבי אברהם לוריא - אחיו של מהרש"ל.
יצירתו
המגן אברהם החל לכתוב את ספרו בשנת תכ"ה, ועסק בכתיבת חיבורו שש שנים. בשנת תל"א סיים את חיבורו וקיבל הסכמות מרבני פולין. אחיו, רבי יהודה, נסע בשנת תל"ג לאמסטרדם כדי להדפיס את הספר, אך נפטר בדרכו. והספר הוחזר למחבר שביצע בו שינויים והרחבות לאור ספרים שנתפרסמו בינתיים, כמו שו"ת צמח צדק (הקדמון), ספר עולת תמיד ואחרים.
בנו היחיד, רבי חיים, שחפץ להדפיס את הספר לאחר פטירת אביו, עמד בפני קשיים רבים. כתב היד של הספר נפל בידי זרים שלא הסכימו להחזירו, על אף פסקי דין מבתי דין שונים, רק חרם מוועד ארבע ארצות שכנע אותם לבסוף להחזירו. בהמשך נסע ברחבי פולין לגייס כספים לצורך ההדפסה, אך הצליח לאסוף רק מעט מן הסכום הדרוש. לאחר שהתחנן ושיכנע את המדפיס רבי שבתי משורר בס להשקיע בעצמו את הסכום החסר, ולהדפיס את הביאור לאורח חיים יחד עם ביאורו של הט"ז, יצא הספר לאור.
מתוך כתביו הרבים שאבדו במשך הזמן, שרדו, מלבד פירושו לאורח חיים שבשולחן ערוך, פירוש "מגן אברהם" לתוספתא נזיקין (ייתכן כי חיבר פירוש לכל התוספתא ורק פירושו לסדר זה שרד), הנדפס כיום צמוד לתוספתא בשם "מגן אברהם". וכן פירוש "זית רענן" על ילקוט שמעוני. (הפירוש הנפוץ כיום בשם זה, המודפס בשולי דפי הילקוט שמעוני, הוא רק תקציר מהפירוש המקורי, שנפוץ הרבה פחות).
חתנו, רבי משה יקותיאל קויפמן, חיבר כמה ספרים, ובהם "חקי חיים" על שולחן ערוך אורח חיים, ו"חקי דעת" על שולחן ערוך יורה דעה, "לחם הפנים" ועוד. בספריו אלו הוא מביא הרבה קטעים מכתבי יד חמיו על החלקים האחרים של השו"ע. בין הקטעים הללו ישנו גם חיבור שלם על שמות אנשים ונשים בגיטין.
בעל המגן אברהם שלח ידו גם בפיוט, שני פיוטים משלו שרדו, האחד לשבועות והשני קינה לתשעה באב (נדפסו על ידי חתנו בספרו חוקי חיים (דפוס ברלין ת"ס), ובסוף ספר לחם הפנים. הקינה בנויה על מאמרי חז"ל הבאים: "עשר (דרגות) קדושות בארץ ישראל" (משניות כלים א, ו), "עשרה דברים נאמרו בירושלים" (ב"ק פב, ב), "עשר מסעות נסעה שכינה וכנגדן גלתה סנהדרין" (ר"ה לא, א). בעשרים בתי הפיוט הוא משלב לסירוגין, בבית האחד: אחת מדרגות הקדושה שאבדו ואחד מהדברים שהיו בירושלים ואבדו, ובמשנהו: אחת מגלויות השכינה ואחת מגלויות הסנהדרין.
פירושו לשולחן ערוך
פירושו "מגן אברהם" מתמקד בשו"ע חלק "אורח חיים". הפירוש זכה לתפוצה ניכרת, והודפס ברוב המהדורות של השולחן ערוך. כמעט בכל מחלוקת בינו לבין הטורי זהב או בינו ובין ה"עולת תמיד" של הרב שמואל דיין, נתקבלה להלכה דעתו של המגן אברהם. קיצר מאד בדבריו, והוסיף הרבה הפניות לספרים אחרים בלי לפרש מה כוונתו. על המגן אברהם נכתבו פירושים שונים לפרש את דבריו שלעיתים סתומים, כשהמפורסם שבהם הוא פירוש מחצית השקל מהרב שמואל הלוי קעלין. פירושים אחרים שנכתבו הם אשל אברהם (בתוך "פרי מגדים") של רבי יוסף תאומים, בגדי ישע של רבי שמואל בן יוסף הלוי מביאליסטוק, "יד אפרים" ו"לבושי שרד". מלבד הפירושים והביאורים שנכתבו על ספרו, האחרונים השונים דנים רבות בשיטתו. וכן ישנם חיבורים חשובים רבים המסתמכים על המגן אברהם כפוסק המרכזי, כמו שולחן ערוך הרב והמשנה ברורה.
בפירושו, מרבה הרב גומבינר לחלוק על דעות אחרות, תוך הסברת סיבת המחלוקת והבאת ראיות לשיטתו, ומתוך כבוד לדעה החולקת. אולם כלפי דעותיו של רבי שמואל בן יוסף בספריו "עולת תמיד" ו"עולת שבת" נהג אחרת ודחה אותן מכל וכל.
שם הספר
המחבר לא ציין שם כלשהו על דפי ספרו בכתב יד, רק באקראי השיב פעם לשאלת תלמידיו כיצד יקרא לספרו כי שם הספר יהיה "נר ישראל" (ראשי תבות: נר יפה של רבי אברהם הלוי). כפי הנראה מחמת ענווה לא רצה לשלב את שמו בספר. אולם בנו, שהדפיס את הביאור יחד עם ביאורו של הט"ז, החליט בכל זאת לקראו בשם אביו, אם בשל רצונו לכבד את אביו או כדי למצוא שם בעל משמעות שיתאים יחדיו לשני המחברים שחיבורם נדפס לראשונה. כך נקרא בדפוס שם חיבורו של רבי אברהם מגן אברהם נ"י, כאשר נ"י הוא ראשי תיבות של השם המקורי; וחיבורו של רבי דוד – מגן דוד ט"ז, כאשר ט"ז הוא ראשי תיבות של השם המקורי - טורי זהב. כמו כן נקבע שם כולל לספר המשותף - מגיני ארץ. הכינוי "מגן אברהם" נשאר שגור בפי הלומדים, בעוד השם "מגן דוד", על אף שעד היום מופיע בדפוס כשם הפירוש, אינו בשימוש, וכולם מכנים אותו בשמו המקורי "טורי זהב" או בקיצור ט"ז, כנראה היות שגם פירושו הנודע יותר של הט"ז על יורה דעה, שנדפס כחמישים שנה קודם לפירושו על אורח חיים, קרוי כך.
זמני היום
ידועה מאד שיטתו בעניין זמני היום בהלכה, המפרסמת כ"שיטת מגן אברהם", בעיקר לעניין סוף זמן קריאת שמע, סוף זמן תפילה וסוף זמן אכילת חמץ, שרבים נוהגים להחמיר כדעתו.
פטירתו
רבי אברהם נקבר בעירו קאליש על גבעה קטנה, הגישה לקברו נעשתה קשה במשך השנים, ובעל האמרי אמת מגור שביקר פעם בקאליש, דאג שיסללו דרך גישה על חשבונו, ונימק זאת בהיותו מצאצאיו (דרך סבו הרב יהודה לייב קמינר).
אחרי השואה, נעלם האוהל שהיה על קברו, ומקום קבורתו לא נודע. בשנת ה'תש"פ סומן קברו מחדש, על ידי אגודת אהלי צדיקים במקום המשוער של קבורתו.
משפחתו
בנו, רבי חיים
בתו, נישאה לרבי משה יקותיאל קופמן רבה של קוטנא ומחבר הספר לחם הפנים
מתלמידיו
רבי מאיר איזנשטט (“מהר"ם א"ש”)
רבי אליה שפירא (מחבר הספרים “אליה רבה” ו“אליה זוטא”)