תודה
החיזוק היומי
חיזוק יומי - ג' תשרי
צום גדליה - לשמור על הבית שלנו
בעיירה במזרח אירופה, לקראת ימי הרחמים והסליחות, פרץ ויכוח - קבוצה אחת של חסידים רצתה להרחיב את בית המדרש לכיוון מזרח, וקבוצה שנייה התעקשה להרחיב אותו דווקא לכיוון מערב.
הוויכוח הפך מהר מאוד למלחמה יצרית. אנשים שהיו שכנים וחברים עשרות שנים הפסיקו לברך זה את זה לשלום. בבית הכנסת החלו להישמע צעקות, והאווירה הפכה עכורה ומלאת כעס.
בעיירה גר רבי שמואל הזגג. הוא כאב מאד את המצב. הוא ידע שבראש השנה כולם יבקשו "כתבנו בספר חיים", אך בליבם הם נוטרים איבה זה לזה.
בערב צום גדליה הזמין רבי שמואל את ראשי שתי הקבוצות לביתו. כשהגיעו, הם ראו על שולחנו תיבה גדולה העשויה מזכוכית צלולה.
בתוך התיבה בער נר שהפיץ אור."ראו את התיבה הזו", אמר רבי שמואל. "הזכוכית הזו חזקה ויכולה להגן על השלהבת מפני הרוחות הכי חזקות בחוץ.
השקיפות שלה מאפשרת לכולנו ליהנות מהאור שלה יחד, לא משנה מאיזה כיוון אנו מסתכלים, מזרח או מערב".
הנוכחים הנהנו בהסכמה, אך אז שלף רבי שמואל פטיש קטן ונתן מכה קלה בפינת התיבה. מיד נוצר סדק קטן בזכוכית."לא נורא", אמר אחד מראשי הקבוצות, "זה רק סדק קטן בפינה, השקיפות כמעט לא נפגעה והנר עדיין בוער".
רבי שמואל לא ענה. הוא רק ביקש מהם להמתין. הוא הדליק את תנור החימום של החדר, והטמפרטורה החלה לעלות.
כעבור מספר דקות, בשל שינויי החום, נשמע קול "קנאק" חד. הסדק הקטן התפשט במהירות הבזק לכל עברי התיבה. תוך שניות, התיבה התנפצה לרסיסים קטנים.
הרוח שנשבה מהחלון הפתוח כיבתה את הנר, והחדר שקע באפלה.
רבי שמואל הביט באורחים ההמומים ואמר: "זהו בדיוק הסיפור של גדליה בן אחיקם, וזהו הסיפור של העיירה שלנו עכשיו. בית המקדש נחרב בגלל אויב חיצוני, זה כמו רוח חזקה שמכה בזכוכית. אבל השארית שנשארה פה בארץ, הקהילה הקטנה שלנו, היא כמו התיבה הזו. כל עוד אנחנו שלמים מבפנים, אנחנו יכולים להחזיק מעמד ולשמור על האור.
אבל ישמעאל בן נתניה עשה סדק קטן של שנאה פנימית. הוא חשב שזה רק מאבק פוליטי מקומי, שהוא רק פוגע ב'פינה' של המנהיגות. הוא לא הבין שכשמתחילים בסדק של אלימות ושנאת חינם בתוך הבית, הזכוכית כולה מועדת להתנפצות מוחלטת.
כשהמחיצות הפנימיות נשברות, האור שלנו כבה והאויבים מבחוץ כבר לא צריכים להתאמץ".
החסידים הבינו את הרמז. הם הביטו ברסיסים שעל השולחן, לחצו ידיים, והחליטו לוותר על האגו לטובת שלום הקהילה.
במשך יומיים של ראש השנה, עמדנו יחד בבית הכנסת, התפללנו, ביקשנו חיים, והצהרנו שאנחנו רוצים להיות טובים יותר.
בראש השנה, תיבת הזכוכית שלנו נראית שלמה, נוצצת ומלאה באור. האווירה חגיגית, הלבבות פתוחים, ותחושה של אחדות והתחלה חדשה הייתה באוויר.
אבל המבחן האמיתי של ראש השנה לא קורה בתוך ימי החג, הוא מתחיל ביום שאחרי.
ברגע שראש השנה יוצא וחוזרים לשגרת היום-יום, אנחנו פוגשים שוב את המציאות - את הנהג שחתך אותנו בכביש, את החבר בעבודה שמעצבן אותנו, ואת הדעות הפוליטיים והמשפחתיים.
צום גדליה מגיע מיד למחרת החג כדי להזהיר אותנו - אל תתנו לשגרה של "היום שאחרי" לסדוק את מה שבניתם בראש השנה.
הצום מזכיר לנו שהעבודה של עשרת ימי תשובה היא לא רק "בין אדם למקום" בתפילה, אלא בעיקר "בין אדם לחברו", בשמירה על הבית המשותף שלנו...
עלינו לעצור את הסדקים הקטנים של הכעס והפירוד לפני שהם מתפשטים ומנפצים את הבית כולו...
("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, צום קל ומועיל, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!
יציאת הצום: 19.12