ממתק לראש השנה תשפ''ז
לפני כמה שנים מסרתי שיעור חסידות בבוקר ראש השנה לפני התפילה. נכנס בחור עם תיק על הגב ואומר לי: “אתה יכול לתקוע לי בשופר? אמרת אתמול שזה חשוב, ויש לי טיסה לנפאל עוד שלוש שעות, אז אני רק רוצה לשמוע תקיעת שופר ולצאת לשדה התעופה”.
אמרתי לו: “בוא תישאר איתנו לחג, ואחרי החג אעזור לך לשנות את הכרטיס”. הוא ממש התלבט, יצא החוצה, ואחרי כמה דקות חזר בלי התיק והתיישב לשיעור. הבנתי שזו התשובה שלו.
הוא נשאר איתנו ליומיים ראש השנה ולשבת שאחרי, וביום ראשון הצלחתי לסדר לו את הטיסה.
ארבעה שבועות אחרי זה, במוצאי שבת, אני מקבל ממנו אימייל, והוא כותב כך: “כבוד הרב, חשבתי שתשמח לשמוע שהשבת הייתה שבת רביעית ששמרתי, כי שבת ראשונה אחרי ראש השנה הייתי איתכם, אז שמרתי. שבת אחרי זה היה יום כיפור ושמרתי, ואז בשבת שאחרי אמרתי לעצמי: התחלתי כל כך יפה את השנה ולא אשמור? אז שוב שמרתי, וכנראה שזה ממכר ואני לא יכול להפסיק”.
המצווה החשובה ביותר של ראש השנה היא התקיעה בשופר. על ידי השופר אנחנו ממליכים את הקב״ה למלך. על פי ההלכה, בשנה שבה ראש השנה חל בשבת, כמו השנה, לא תוקעים בשופר, מחשש שמא אדם יטלטל את השופר ארבע אמות ברשות הרבים.
וכמובן שאי אפשר שלא לשאול: איך ייתכן שהמצווה הכי מרכזית, “המצווה של היום”, נדחית מפני השבת? הרי בלי שופר, איך נמליך את הקב״ה למלך?
בתורת החסידות מוסבר שכאשר ראש השנה חל בשבת, התענוג והרצון של הקב״ה למלוך על העולם מתעורר מצד עניין השבת עצמה, ולכן אין צורך בתקיעות.
בעל התניא מסביר שהקב״ה מצד עצמו הוא מרומם לגמרי מעניין המלוכה על הנבראים. לגביו, כל בריאת העולם והמלוכה עליו היא ירידה גדולה. אמנם אנחנו מאדירים אותו על כך שברא את העולם, אבל מבחינתו הוא הוריד וצמצם את עצמו כדי לברוא עולם.
לכן, בכדי לעורר אצל הקב״ה את הרצון למלוך עלינו, אנחנו צריכים לעורר בו את התענוג במלוכה, עד שיסכים וירצה למלוך. זה העניין של ראש השנה, להכתיר את הקב״ה למלך על ידי קבלת עול מלכותו וההתבטלות אליו. הביטול העמוק המתבטא בהכתרה ובתקיעת שופר מעורר אצל הקב״ה את התענוג בהתהוות העולם והמלוכה, ועל ידי זה הוא נעשה למלך.
על פי זה נבין למה, כאשר ראש השנה חל בשבת, אין צורך בתקיעת שופר. שבת זהו זמן שאצל הקב״ה מתעורר התענוג בהתהוות העולם ובמלוכה גם בלי עבודת ההכתרה. בשבת מתגלה בכל הנבראים שנבראו בששת ימי בראשית שהכול “טוב מאוד”, ולכן אין צורך בתקיעת שופר, כי המהות של היום היא המלוכה של הקב״ה.
יהי רצון שנצליח לעורר את התענוג האלוקי בעולם מחדש, ונזכה ליום שכולו שבת ומנוחה, בגאולה אמיתית ושלמה שתבוא בקרוב ממש.
שנה טובה וחג שמח
הרב נחמיה וילהלם
בית חב״ד בנגקוק, תאילנד