תודה
החיזוק היומי
החיזוק יומי
איך באמת נוכל לנצל את הזמן החולף?
ליד בתי הכנסת הספרדיים העתיקים, גר שען קשיש בשם רבי מנדל. יום אחד הגיע לחנותו נכדו איתן, תלמיד ישיבת מיר, כשהוא מותש ומתוסכל.
"סבא", אמר איתן, "הלימודים תובעניים והזמן בורח לי מבין האצבעות. אני מרגיש שאני לא מספיק כלום ומבזבז את החיים".
רבי מנדל הקשיב, פתח כספת והוציא שעון כיס עתיק מעוטר בחריטה של חומות ירושלים. השעון היה דומם. "השעון הזה עובר אצלנו דורות", אמר הסבא. "אני נותן לך אותו בתנאי אחד: לפני שאתקן אותו, קח אותו לשלושה מקומות בעיר, ועצור בכל מקום לחשוב". איתן הסכים ויצא לדרך
התחנה הראשונה, הכותל המערבי. איתן הביט באבנים שעומדות כבר אלפיים שנה. הוא הבין שחיי אדם הם כהרף עין לעומתן, אך כל תפילה קטנה מולן מקבלת ערך של נצח. הבזבוז האמיתי אינו חוסר זמן, אלא חוסר משמעות בזמן שיש לנו.
התחנה השנייה, קבר רחל אמנו. מול המצבה העתיקה חשב איתן על רחל אמנו הדואגת לבניה. הוא הבין שהזמן שלנו הוא פיקדון שנועד לבניית הדורות הבאים. כשמנצלים את הזמן לטובת הזולת, הזמן הופך לקדוש.
התחנה השלישית, טיילת ארמון הנציב. איתן השקיף על ירושלים כולה, המשלבת עבר מפואר והווה תוסס. הוא הבין שהזמן אינו אויב שצריך "לנצח" במרוץ, אלא דף חלק שאפשר לצבוע במעשים טובים.
איתן חזר אל החנות של סבו. "נו", שאל סבא, "מה למדת מהשעון המקולקל?"
"למדתי שהסוד הוא לא כמה שעות יש לנו ביום, אלא כמה חיים ומשמעות אנחנו מכניסים לתוכן", השיב איתן.
רבי מנדל חייך, סובב בורג קטן בגב השעון, ומיד נשמע תקתוק קצבי. "עכשיו השעון מוכן", אמר הסבא. "התקתוק שלו אינו תזכורת לכך שהזמן אוזל, אלא עדות לכך שכל שנייה היא מתנה חדשה שקיבלת".
כל אחד מאיתנו מקבל 24 שעות ביממה, אך חווה אותן בצורה שונה מחברו. ניצול חווית הזמן משתנה לחלוטין בהתאם לקשב שלנו לכל דקה ודקה.
אנו חיים בעידן של ריצה בלתי פוסקת אחרי המטלות שלנו, שאף שנמחקו מהיומן שלנו, הן ישובו למחרת בתחפושת אחרת.
ריצה ללא כיוון היא רק בזבוז אנרגיה מהיר יותר, עלינו לעיתים ללמוד לעצור. רגע אחד של נוכחות מלאה, הקשבה אמיתית לילד, לאישה, לבעל, ריכוז מוחלט בלימוד, או תפילה בכוונה, שווה יותר מימים שלמים של עשייה רק כדי לעשות.
זהו ההבדל בין "להעביר את הזמן" לבין "להחיות את הזמן".
מעשים רוחניים ומעשי חסד מנתקים את האדם מהמגבלה של הזמן החולף. כשאדם עושה פעולה בעלת ערך, הפעולה הזו לא "מתה" כשהשנייה עוברת, היא נחקקת בנצח של האדם, ובנצח של העם היהודי.
הזמן, כשמו כן הוא, הוא זמני, אך הוא הדרך היחידה שבה אנו יכולים להשפיע על המציאות. ניצול זמן נכון הוא מתנה אלוקית שתחזור אלינו בעתיד.
לעיתים צריך לעצור ולשאול: "האם מה שאני עושה עכשיו מקרב אותי אל המטרות האמיתיות שלי?"
תזכור! הזמן הוא החלק היקר ביותר של החיים, והמבזבז אותו מבזבז את נפשו...
כמו שסיכם זאת רבי שמעון פראנקפורט: "האדם דואג על איבוד דמיו - כספו, ואינו דואג על איבוד ימיו. דמיו אינם עוזרים, וימיו אינם חוזרים..." ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!