ממתק לשבת פרשת עקב תשפ''ו
בעונג שבת בשבת האחרונה שמענו סיפור מדהים מאייל, בחור יהודי מארגנטינה שעשה עלייה והתגייס לצבא. לפני שנסע לארץ, פגש אותו בחור חב"דניק ואמר לו: "תשמור על השם והשם ישמור עליך". המשפט הזה ליווה אותו לכל אורך הדרך.
יום אחד, ישב אייל עם חייל לא-דתי בעזה, סיפר לו על החב"דניק ועל המשפט שמלווה אותו, ואותו חייל החליט גם הוא לאמץ את המסר והתחיל להניח תפילין מדי יום.
באחד הימים עמד החבר בעמדת שמירה, ופתאום שם לב שמתקרבת שקיעה ועדיין לא הספיק להניח תפילין. התפילין היו בבית סמוך, ולא היה מי שיחליף אותו במשמרת. בהחלטה של רגע הוא החליט לרוץ לשם במהירות כדי לקחת אותן. הוא נכנס לבית, לקח את התפילין, ופתאום הוא שומע בום אדיר! הוא רץ החוצה וגילה שעמדת השמירה שלו הופצצה ישירות על ידי טיל RPG, ולא נשאר ממנה זכר.
פרשת השבוע נפתחת במילים: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ".
כשמתבוננים בפסוק הזה, עולה שאלה מעניינת: מה העניין של הברית כאן? הרי המהות של ברית אמיתית היא קשר שאינו תלוי בדבר כמו שני חברים טובים או בני זוג שנשבעים להיות נאמנים זה לזה "ויהי מה", בלי שום תנאים. אז למה פה פתאום הקב"ה מתנה את קיום הברית וההבטחות בכך שנעשה מצוות? אם יש כאן תנאי, איזו מין "ברית" זו?
מצד שני, אם אנחנו בסדר ומקיימים את כל המצוות, מגיע לנו שכר. הרי עבדנו קשה, ובצדק מגיע לנו לקבל את מה שמגיע לנו. בשביל מה צריך בכלל "ברית" מיוחדת?
מסביר הרבי שדברי הפרשה והברכות המובטחות בה הן ברמה אחרת לגמרי. הן ברכות עצומות, בלתי מוגבלות, וגבוהות לאין-ערוך מכל מה שאנחנו מסוגלים להרוויח בכוחות עצמנו.
השכר הרגיל שמגיע לנו על המצוות הוא אמנם גדול מאוד, אבל ההבטחות העצומות הללו מבוססות על משהו עמוק הרבה יותר: על הברית ועל האהבה העתיקה שכרת הקב"ה עם האבות שלנו. זו מתנה אדירה שמגיעה מלמעלה, הרבה מעבר למה שמגיע לנו כ"שכר עבודה" יבש.
אז למה בכל זאת נדרש תנאי של קיום מצוות?
הקב"ה כל כך אוהב אותנו, עד שהוא לא רוצה שנרגיש כמו קבצנים שמקבלים צדקה או טובה חינם. בלשון חז"ל, מתנה שניתנת ללא מאמץ נקראת "נהמא דכיסופא" (לחם של בושה) הרגשה לא נעימה של אדם שמקבל משהו מבלי שעשה בשבילו דבר.
הקדוש ברוך הוא רוצה שנרגיש שותפים אמיתיים, שנוכל לדעת שגם אנחנו הבאנו משהו משלנו לשולחן. לכן, למרות שהברכה היא מתנה ענקית שאינה תלויה רק בעבודה שלנו, הוא בחר לחבר אותנו אליה דרך קיום התורה והמצוות. כך, כשאנחנו מקיימים מצווה, אנחנו הופכים את הברכה לשלנו באמת לא מתנת חינם מביישת, אלא שכר של שותפים אהובים.
יהי רצון שנמשיך לשמור על השם, והקב"ה ישמור על כל החיילים שלנו ועל כל עם ישראל, וישלח לנו את משיח צדקנו בקרוב ממש.
שבת שלום,
הרב נחמיה וילהלם
בית חב"ד בנגקוק, תאילנד