תודה
החיזוק היומי
חיזוק יומי - טו' אב
טו באב - להפוך כל יום ליום חג
בזמן בית המקדש, בנות ירושלים היו יוצאות בטו' באב לרקוד בכרמים.
המנהג החשוב ביותר היה שכל הבנות, עשירות כעניות, לבשו אך ורק בגדי לבן שְׁאוּלִים.
בת המלך שאלה מבת כהן גדול, ובת כהן גדול מבת כהן רגיל, וכן הלאה.
באחת השנים, עמדה בכרם חנה, נערה ממשפחה עשירה ומיוחסת. היא לבשה שמלה לבנה ויפהפייה ששאלה מחברתה הענייה, רחל.
חנה הבחינה כי השמלה מעט בלויה בשוליה, אך היא לבשה אותה בגאווה ובחיוך.
מולה עמד יונתן, בחור צעיר שהגיע לכרמים כדי לחפש את בחירת ליבו. הוא התרשם עמוקות מיופייה של חנה ומרוגע נפשה. הוא ניגש אליה ושאל: "מדוע נערה עשירה כמוך בוחרת ללבוש שמלה פשוטה ומשומשת ביום כזה?"
חנה חייכה וענתה: "היום כולנו שוות. אני לובשת את השמלה של רחל כדי שאף אחד לא יידע למי יש ולמי אין. אם הייתי לובשת את שמלת המשי המפוארת שלי, רחל הייתה מתביישת להגיע לכאן בשמלתה הפשוטה. היום אנחנו משאילות זו לזו לא רק בגדים, אלא גם את הלב".
יונתן הבין באותו רגע שחנה אינה רק יפה למראה, אלא בעלת לב זהב ורגישות עמוקה. השניים החליטו להקים יחד בית.
לפני שישה ימים חל תשעה באב, יום של אבל, חורבן וקינות, שנבע משנאת חינם ואגו.
טו' באב מגיע כרפואה ישירה לפצע הזה.
המעבר מאבלות למחולות בכרמים מלמד שאהבה היא הכוח המרפא לחורבן. התיקון לשנאת חינם הוא לא סתם סובלנות, אלא אהבת חינם בפועל ממש, לתת לשני להרגיש שווה בין שווים.
לעיתים אנו נוטים להשקיע כוחות גדולים ב"שיווק עצמי", להראות כמה אנו מצליחים, עשירים ועוד... המנהג של לבישת בגדים שְׁאוּלִים בטו' באב בא לומר בדיוק את ההפך - באהבה אמיתית מורידים את המסיכות.
כשכולן לובשות בגד שאול, אין לאף אחת מרחב להתנשאות.
הבגד הוא זמני ושׁאוּל, אך הנשמה שבתוכו היא הקבועה.
אהבה בת קיימא לא נשענת על חיצוניות, אלא על היכולת להיות פשוט ואמיתי.
טו' באב מזכיר לנו שאהבה אינה רגש חולף, אלא בחירה יומיומית לראות את הטוב, להסיר מחיצות ולנהוג ברגישות כלפי האחרים.
לא סתם כתוב במסכת תענית - :לא ניתנו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים וטו' באב", כי יום בו אתה בוחר להסתכל על האחרים ולא רק על עצמך הופך מיד ליום טוב, למועד, לחג, לבניית אבן מתוך החורבן... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
ים טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!