תודה
החיזוק היומי
חיזוק יומי - ט' אב
תשעה באב - בכי של געגוע לאבא
מלך גדול ועשיר, אהב את בנו יחידו אהבת נפש. כדי להביע את אהבתו, בנה המלך עבור בנו ארמון מפואר שאין כדוגמתו בעולם כולו, וציווה על טובי החייטים לתפור לבנו בגדי מלכות יקרים מאין כמוהם.
ברבות הימים, החל הבן לזלזל במתנותיו של אביו. הוא הפסיק לשמור על ניקיון הארמון, אירח בו אנשים שאינם ראויים, והתייחס בביטול לבגדי המלכות שקיבל, עד שהם התלכלכו, נקרעו והעלו צחנה.
המלך, שראה את התנהגותו המבישה של בנו, הזהיר אותו שוב ושוב, אך הבן לא שעה לאזהרותיו.
יום אחד, פקעה סבלנותו של המלך. בכאב לב גדול, ציווה המלך להעלות את הארמון המפואר באש, וגירש את בנו אל מחוץ לממלכה. הבן מצא את עצמו ברחוב, לבוש בסחבות קרועות, ללא בית וללא אב.
שנים רבות עברו. הבן נדד בדרכים, רעב ללחם וסבל מתלאות הדרך. בכל יום ויום הוא נזכר בארמון המפואר שהיה לו ובבגדים הנקיים שלבש ובכה בכי תמרורים על מה שאיבד במו ידיו.
הוא התגעגע לאביו והצטער על הזלזול והיחס המביש שהפגין בעבר.
באחד הימים עבר אחד מיועצי המלך בדרך וראה את בן המלך כשהוא בוכה ומיוסר. חזר היועץ אל המלך ואמר לו: "אדוני המלך, ראיתי את בנך. הוא מתחרט בכל ליבו, הוא בוכה ומתגעגע אליך ואל הארמון".
שאל המלך את היועץ: "על מה בדיוק הבן שלי בוכה? האם הוא בוכה על כך שאין לו ארמון מפואר לגור בו ובגדים יפים להשוויץ בהם, או שהוא בוכה על כך שהוא מתגעגע אליי, והבין שהתנהגותו הרעה היא שגרמה לריחוק בינינו...?"
1958 שנים עברו מאז חורבן בית המקדש ותחילת הגלות.
בית המקדש עדיין לא נבנה, והשאלה היא אם אנחנו מבינים מה איבדנו? ועל מה אנו בעצם בוכים?
בתשעה באב אנחנו לא בוכים על בניין אבנים עתיק, אלא על הריחוק הרוחני, על חסרון של הטוב והקדושה בעולם, ועל כך שהתנהגותנו היא שגרמה לריחוק הזה.
האבידה האמיתית היא הריחוק מבורא עולם הריחוק איש מרעהו. כאשר אנו מתאבלים מתוך הבנה שהתיקון נמצא בידיים שלנו, על ידי הוספת אהבת חינם, עשיית חסד ותיקון המעשים... זוהי תכלית הצום והאבלות.
חורבן בית המקדש לא קרה בגלל עוצמתו של הצבא הרומאי או הבבלי. אלו היו רק ה"אש" שהמלך שלח. החורבן האמיתי קרה מבפנים, דרך שנאת חינם, ריקבון מוסרי וחברתי, וזלזול בין אדם לחברו.
לא האש של האויבים מבחוץ, המצב הפוליטי, עליית המחירים, הם הגורמים לכאוס בארץ.
אלא אלו הם "הבגדים שלנו", איך שאנחנו מדברים זה אל זה, איך שאנחנו מתייחסים אחד כלפי השני, איך שאנחנו מקשיבים גם לכאלו שלא חושבים כמונו.
לבכות על העבר צריך, להתאבל עליו חייב, אך מי שבוכה רק על העבר, שוקע בעצב. מי שבוכה מתוך געגוע לאבא, מתחיל לנקות את בגדיו כדי להיות ראוי לחזור הביתה...
כשאנחנו משנים את ההתנהגות שלנו אנחנו בעצם "תופרים" מחדש את בגדי המלכות... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, צום קל ומועיל, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!
סיום הצום - 20.05