ממתק לשבת פרשת מטות-מסעי תשפ''ו
ממתק לשבת פרשת מטות מסעי תשפ"ו
אייל הוא בחור צעיר מוכשר מאוד שטייל כאן בתאילנד עם אשתו, במהלך הטיול התחברו מאוד ליהדותם והחליטו להתחיל לשמור שבת, באותו שבוע פנו אליו מחברה מאוד גדולה באירופה וביקשו ממנו לבוא לנהל את החברה בשכר גבוה מאוד, אייל כבר כמעט סגר את החוזה ולפתע נזכר בהחלטה החדשה ואמר להם שבשבת הוא לא יכול לעבוד, חזרו אליו אחרי כמה דקות ואמרו לו שההצעה בטילה ובלי שבת זה לא רלוונטי, אייל בא אלי ואמר לי איך יכול להיות שדווקא ברגע שהחלטתי החלטה טובה הקב"ה מעביר אותי קושי כל כך גדול, אמרתי לו אני בטוח שהקב"ה מתכנן לך משהו יותר טוב, אייל חזר לארץ ואחרי כשבוע מצלצל אלי בהתרגשות ומספר לי "מיד כשנחתתי בארץ קראו לי לפגישה באחת החברות הגדולות במשק ונהייתי מנכ"ל של החברה בשכר יותר טוב, בעודה יותר מעניינת ובעיקר אני נשאר לגור בארץ ויכול לשמור שבת, עכשיו אני רואה איך ה' הוביל אותי בצורה מדוייקת.
השבת נקרא בתורה את פרשות מטות ומסעי בפרשת מסעי, התורה מפרטת את כל ארבעים ושתיים התחנות שבהן עברו בני ישראל במדבר. על פניו, זה נראה כמו פירוט יבש של מסלול, אבל חז"ל מגלים לנו עומק מופלא דרך משל:
מלך אחד יצא עם בנו למסע ארוך ומפרך. כשהבן הגיע לנקודת היעד, המלך התחיל להצביע על המקומות שעברו בדרך ואמר: "כאן ישנו, כאן חלינו, כאן סבלנו".
השאלה המתבקשת היא: מדוע המלך צריך להזכיר לבנו את הקושי? למה לא לשכוח את הקשיים ולהתמקד רק בהגעה ליעד?
בתורת החסידות מוסבר שזה מסר לחיים שלנו:
החיים של כל אחד מאיתנו הם מסע. לעיתים המסע הזה מרגיש כמו מדבר מקום של אי-ודאות, של רגעים שבהם אנחנו מרגישים "חולים" או חסרי כוח. אנחנו נתקלים באתגרים שמטלטלים אותנו, ולפעמים שואלים: "למה אני צריך לעבור את זה?".
הרבי מלמד אותנו מתוך המשל הזה נקודה משנה חיים: המדבר הוא לא מקום של אובדן, אלא מקום של בנייה.
הכל מכוון מלמעלה: כשהמלך (הקב"ה) מוביל את הבן (אותנו), הוא לא עובר דרך שום תחנה בטעות. גם המקום שנראה לנו הכי קשה, הכי מבלבל או הכי חשוך הוא תחנה הכרחית בדרך ליעד הסופי שלנו, המלך מראה לבנו את הדרך לא כדי להזכיר לו את הסבל, אלא כדי להראות לו את ההשגחה. הוא אומר לו: "תראה, גם כשהיה קשה, הייתי איתך. גם כשחלית שמרתי עליך. גם במקום הזה צמחת".
ואנחנו צריכים לזכור שהירידה היא לצורך עלייה: התחנות הם לא סתם "עיכובים" בדרך, באמצעותן הנשמה שלנו מתעדנת ומזדככת.
כולנו עוברים תקופות מאתגרות בעבודה, בבית או בנפש בואו נעצור לרגע. נסתכל על ה"תחנה" הזו לא כגזירה, אלא כחלק ממסלול שה' סלל עבורינו. ונדע שהקושי הוא "מקום הריפוי" שלנו, המקום שבו אנחנו מגלים כוחות שלא ידענו שקיימים בנו.
כשנסתכל אחורה, נראה שכל תחנה במדבר לא הייתה בזבוז של זמן, אלא הדרך של הקב"ה להצמיח אותנו.
יהי רצון שנזכה לעבור את המסעות שלנו בשמחה, למלא את הייעוד שלנו בכל אחת מהתחנות וביחד נגיע ליעד הסופי בגאולה אמיתית ושלימה שתבוא בקרוב ממש.
שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
בית חב"ד בנגקוק תאילנד