תודה
החיזוק היומי
חיזוק יומי - כג' תמוז
האהבה היא המלט שמחבר את אבני המקדש
בעיירה קטנה חיו שני אנשים פשוטים: שמש בית הכנסת, שהיה ידוע בלב הרחב והטוב שלו, וחייט עני שהתפרנס בקושי רב וגידל משפחה ברוכת ילדים.
שבועות ספורים לפני ימי בין המצרים, החייט העני חלה מאוד ולא יכול היה לעבוד. המצב בביתו הפך לקשה מנשוא, וילדיו הקטנים רעבו ללחם.
שמש בית הכנסת, שראה במצוקתם, החליט לעשות מעשה. הוא פנה לגבאי בית הכנסת וביקש הלוואה קטנה מקופת הצדקה עבור החייט, אך הגבאי סירב בטענה שהקופה ריקה.
השמש לא ויתר. הוא החליט לקחת אחריות אישית. הוא לקח את הגביע המפואר של בית הכנסת והחביא אותו, מתוך כוונה למשכן אותו זמנית כדי לקנות אוכל לילדי החייט, ולהחזיר אותו מיד כשישיג כסף.
אלא שהדבר התגלה. הגבאי זעם, ובמקום להבין את המניע העמוק של השמש, הוא האשים אותו בגניבה, השפיל אותו ברבים ופיטר אותו מתפקידו כשמש בית הכנסת.
הגיעו ימי בין המצרים, והעיירה כולה הייתה שרויה באבל. בליל תשעה באב, ישבו כל בני העיירה על הרצפה בבית הכנסת, הדליקו נרות וקראו את מגילת איכה בבכי. כולם הרגישו את צער החורבן.
פתאום נכנס החייט העני, שהבריא בינתיים. הוא ראה את השמש לשעבר יושב בפינה חשוכה, מבוייש ועצוב, לא בגלל החורבן של פעם, אלא בגלל החורבן האישי והחברתי שחווה מהקהילה שלו.
החייט נעמד במרכז בית הכנסת, הפסיק את הקריאה ואמר בקול רם: "רבונו של עולם! אנחנו בוכים כאן על בית המקדש שנחרב לפני אלפי שנים בגלל שנאת חינם. אבל איך נבקש שתבנה אותו מחדש, אם אנחנו בעצמנו מחריבים זה את זה היום באותה שנאת חינם?!"
החייט סיפר לכולם את האמת – שהשמש "גנב" את הגביע רק כדי להציל את ילדיו מרעב. באותו רגע, הגבאי ובני העיירה הבינו את הטעות הנוראה שלהם. הגבאי קם, ניגש לשמש, ביקש ממנו סליחה בדמעות מול כולם, והחזיר אותו לתפקידו בחיבוק גדול.
בימי בין המצרים התחיל חורבן בית המקדש. אבל המקדש האמיתי שחרב נמצא ביחסים שבין אדם לחברו.
אי אפשר להתאבל על חורבן היסטורי בזמן שפוגעים באנשים שחיים איתנו היום.
בית המקדש הוא לא רק בניין מפואר מאבן שעמד פעם בירושלים, אלא הוא מייצג את הקשר, האהבה והכבוד שבין בני האדם.
על המשכן נאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
התורה לא אומרת "ושכנתי בתוכו", בתוך המשכן, אלא "בתוכם", בתוך כל אדם ואדם, ובתוך הלבבות של בני האדם כשהם חיים יחד בשלום.
צריכים אנו לזכור שהמקדש האמיתי נבנה מהמעשים הטובים שלנו ומהדרך שבה אנחנו מתייחסים לחברים, למשפחה ולשכנים שלנו.
כשאנחנו מעליבים מישהו, פוגעים בו או מתעלמים מהקושי שלו, זה כאילו שאנחנו לוקחים פטיש ומחריבים חלק מהמקדש.
אי אפשר לבנות את בית המקדש מאבן, אם אנחנו לא בונים קודם כל את המקדש שבלב, על ידי רגישות, הקשבה וסיוע לזולת.
האהבה הזו היא כמו המלט שמחזיק את הלבבות יחד ויוצר קהילה חזקה שאף אויב לא יכול לשבור... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!