תודה
החיזוק היומי
חיזוק יומי - כז' אייר
ירושלים, עיר שמחברת את כולם
לפני שנים רבות, חיו שני אחים בארץ ישראל, בשדות שבאזור ירושלים.
האח הגדול היה נשוי ואב למשפחה ברוכת ילדים, והאח הצעיר היה רווק וערירי. הם חלקו ביניהם שדה חיטה גדול, ועם בוא הקציר חילקו את אלומות השיבולת לשתי ערמות שוות בדיוק.
באמצע הלילה, התעורר האח הצעיר משנתו וחשב לעצמו: "זה לא הוגן. לי אין אישה וילדים, צרכיי מועטים ואיני זקוק להרבה. אחי, לעומת זאת, צריך לפרנס משפחה גדולה. אלך ואעביר חלק מהאלומות שלי לערמה שלו, בלי שידע".
הוא קם בחשאי, לקח אלומות משלו, והניח אותן בערמתו של אחיו.
באותה שעה ממש, התעורר גם האח המבוגר וחשב בליבו: "זה לא צודק. לי יש אישה וילדים שידאגו לי וישמחו את ליבי בזקנותי. לאחי הצעיר אין איש, וכל מה שיש לו זו התבואה הזו. אלך ואעביר לו חלק מהאלומות שלי, כדי שיהיה לו ביטחון לעתיד".
הוא יצא אל השדה, לקח מאלומותיו והניח בערמת אחיו.
בבוקר קמו שני האחים והופתעו לגלות ששתי הערמות נותרו שוות בגודלן, אך הם לא אמרו דבר. בלילה השני חזר הסיפור על עצמו.
בלילה השלישי, כאשר הלכו שני האחים בחשכה, איש-איש ואלומותיו על כתפו, הם נפגשו פתאום באמצע הדרך. הם הביטו זה באלומותיו של זה, הבינו מיד את המתרחש, הפילו את התבואה מידיהם ובכו זה על צווארו של זה בחיבוק של אהבה טהורה.
באותה העת הביט אלוקים משמים על המקום שבו נפגשו שני האחים, ואמר: "זהו המקום שבו שוררת אהבת חינם אמיתית. כאן ייבנה בית המקדש, וכאן תקום העיר ירושלים".
ירושלים היא לא רק עיר של אבנים, היסטוריה וקרבות גבורה. ירושלים, שפירוש שמה הוא "עיר השלום", נולדה מתוך רגש של דאגה הדדית, שותפות ואהבת חינם.
יום ירושלים מזכיר לנו שהכוח האמיתי שלנו כעם נובע מהיכולת לראות את הצרכים של האחר ולפעול למענו.
סיפורם של שני האחים מגלה לנו על מהותה של ירושלים: שני האחים היו שונים לחלוטין. אחד היה בעל משפחה והשני ערירי. הצרכים שלהם היו שונים, אורח חייהם היה שונה, ואולי גם השקפת עולמם.
האחדות ביניהם לא דרשה מאף אחד מהם לבטל את ייחודיותו. היא דרשה מהם דבר אחד בלבד: לראות את החוסר של השני ולנסות למלא אותו.
על ירושלים נאמר: "עיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכב): חז"ל דרשו על פסוק זה כי ירושלים היא "עיר שעושה כל ישראל חברים". כאשר עלו לרגל לירושלים, נמחקו הבדלי המעמדות, והבדלי שבט ושבט, ירושלים שימשה כמרחב משותף שבו כולם הרגישו בבית.
האחדות הזו המשיכה מאחדות אחים לאחדות פיזית לאחר מלחמת ששת הימים, אז אוחדו גבולותיה של העיר, וחומות הבטון שחילקו אותה נהרסו.
אך המשימה הלאומית לא הסתיימה שם. השלב המורכב יותר הוא הפלת החומות הבלתי נראות שבין המגזרים, הקהילות והדעות השונות בעם.
התפקיד שלנו הוא להמשיך ולאחד אותה בלבבות מדי יום.
יום ירושלים דורש מאיתנו
להקשיב כדי להבין, לפנות מקום בלב, ולתת לאחר להיות בו ואפילו למספר רגעים...
כשם שיש לחומת ירושלים מספר שערים, וכל שער שונה מחברו, וניתן להיכנס דרך כולם, כך בליבך יהיו מספר שערים להכניס אנשים שונים ממך, רחוקים, כאלה שנראים לך בצד אחר של העולם.
אתה תכניס אדם אחד לליבך, תתחבר אליו, ותזכה להיכנס דרך שערי השמים, למקומות שרק באחדות ניתן להיכנס לשם... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות, לרפואת כל הפצועים. אמן!
היום שניים וארבעים יום לעומר שהם שישה שבועות לעומר