גדולי ישראל - הרב אריה שטרן
הרב אריה שטרן
תאריך לידה 27 בנובמבר 1944 כסלו ה'תש"ה תל אביב, פלשתינה (א"י)
תאריך פטירה 7 במאי 2026 (בגיל 81) כ' באייר ה'תשפ"ו מדינה ישראל ישראל
מקום מגורים ירושלים
תחומי עיסוק תלמוד, הלכה, חינוך, ארץ ישראל
השכלה
ישיבת היישוב החדש
ישיבת חברון כנסת ישראל
ישיבת מרכז הרב
חיבוריו הלכה ברורה ובירור הלכה
השתייכות ציונות דתית
רבותיו הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב יהודה קולודצקי, הרב אפרים בורודיאנסקי
הרב האשכנזי של ירושלים 22 באוקטובר 2014 – 27 בנובמבר 2019 (5 שנים וחודש)
→ הרב יצחק קוליץ
תפקידים נוספים
רב ראשי
הרב אריה שטרן (27 בנובמבר 1944, י"א בכסלו ה'תש"ה – 6 במאי 2026, כ' באייר ה'תשפ"ו) היה רב העיר ירושלים, ראש מכון הלכה ברורה ובירור הלכה ומרבני ישיבת מרכז הרב.
כיהן גם כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל וכראש ישיבת הדרום. שימש כר"מ בישיבת מרכז הרב, בישיבת הכותל, בישיבת אור עציון, בישיבת ההסדר קריית שמונה, בישיבת אורות שאול ובישיבת אש התורה.
ביוגרפיה
נולד בתל אביב לאשר (ישעיה) וחוה לאה, בבית ציוני-דתי וחסידי. סבו מצד אביו, רבי רפאל שטרן, היה ראש הקהל באונגוואר ומקורב לאדמו"רים רבים. למד בישיבת היישוב החדש, בישיבת חברון, ומשנת ה'תשכ"ד בישיבת מרכז הרב. בשנת תשכ"ו (1966) זכה בפרס משרד הדתות לחיבורים תורניים. בחורף תשכ"ז התגייס לצה"ל ושירת במשך שלושה חודשים, וכן שירת בצה"ל בחיל ההנדסה במילואים במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.
בשנים תשכ"ח-תשכ"ט, לאחר נישואיו, התגורר בתל אביב ולמד בכולל "שבט מיהודה" להכשרת דיינים בתל אביב בראשות הרב אפרים בורודיאנסקי.
בתשעה באב ה'תש"ל (1970), בעקבות בקשתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, ראש ישיבת מרכז הרב, הקים עם הרב יוחנן פריד, אביב רייך ואחרים, את מכון הלכה ברורה ובירור הלכה, בראשו עמד מאז הקמתו. כראש המכון שימש כעורך הראשי של סיכומי שיטות הראשונים והאחרונים על סדר סוגיות התלמוד הבבלי.
בשנת תשל"ט, לצד ידידיו הרב יגאל שפרן והרב יששכר גואלמן, ובברכת רבו הרצי"ה, היה שותף להקמת מכון מרחבים להכשרת מורים ומלמדים בקריית משה בירושלים, שבו היה חבר הנהלה. במוסד לימדו הרב שאול ישראלי והרב שלמה מן-ההר. שימש חבר הנהלה בבית הספר נעם בירושלים.
בין השנים תשמ"ג-תשמ"ז, וכן תשנ"ט-תשס"ב, שימש כר"מ בישיבת מרכז הרב, ובין השנים תשמ"ח-תשמ"ט כיהן כראש ישיבת הדרום ברחובות. כן לימד בישיבת אור עציון, בישיבת קריית שמונה בתקופת ייסודה, בשנים תשס"ג-תשס"ד שימש כמגיד השיעור כללי בישיבת הכותל, וכן לימד בישיבת אורות שאול בפתח תקווה ובישיבת ההסדר אש התורה.
כן היה שותף עם הרב פריד ואביב רייך בפעילות לשיקומו של בית הרב בירושלים, ולהפיכתו למרכז חינוכי להנחלת מורשתו של הרב קוק.
שימש משך כמה עשרות שנים כרב קהילת "הר חורב" בשכונת קטמון בירושלים, עד כשנתיים לפני פטירתו.
הרב הראשי האשכנזי של ירושלים
ב-2009 הועלה שמו של הרב שטרן כמועמד מוסכם מטעם הציונות הדתית לכהן כרב הראשי האשכנזי של ירושלים. מתנגדיו החרדים ניסו לדחות את מועד הבחירות עד לאחר שימלאו
לו 70 כדי למנוע את בחירתו.
לבסוף, ב-22 באוקטובר 2014, נבחר הרב שטרן לתפקיד, 11 שנים לאחר שנפטר הרב האשכנזי הקודם, הרב יצחק קוליץ. הוא נבחר ברוב של 27 קולות מתוך 48 חברים בגוף הבוחר. לצדו נבחר כרב ראשי ספרדי, הרב שלמה משה עמאר.
הרב שטרן זכה לתמיכת שר הדתות נפתלי בנט וראש עיריית ירושלים ניר ברקת. בין תומכיו הרבניים היו: הרב חיים דרוקמן, הרב אהרון ליכטנשטיין, רבי יוחנן סופר מערלוי, הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב שמואל אוירבך, הרב אליהו בקשי דורון ורבני צהר. הרב יעקב שפירא שהיה מועמד בעצמו הודיע שאם תתאפשר בחירת הרב שטרן - ימשוך את מועמדותו ויתמוך בו, כפי שאכן נעשה.
עם בחירתו הצהיר הרב: ”בכוונתי לשמש כרב של כל הירושלמים: חילונים, דתיים וחרדים. לעמוד בראש רבנות ירושלים זאת זכות גדולה, אך היא גם טומנת בחובה אחריות כבדה. אני אדאג שכל השירותים הדתיים יהיו נגישים וידידותיים ובכך ישמשו כמודל לשאר הרבנויות בישראל”.
בהגיעו לגיל 70 האריכה מועצת הרבנות הראשית את כהונתו בחמש שנים, בהתאם לסמכותה. כהונתו של הרב שטרן הסתיימה ב-27 בנובמבר 2019, וניסיונות להאריך את כהונתו לא צלחו.
עמדותיו
הרב שטרן דגל בגישה של שילוב וקירוב בין חלקי העם. הוא התנגד נחרצות להתבדלות מגזרית בשכונות נפרדות ועודד מגורים משותפים של דתיים וחילונים. כדי לקדם חיבור זה, הקים פורום להידברות, הנהיג יום קבלת קהל שבועי, ואף הציע יוזמות קהילתיות כמו "קידוש משותף" בבתי הכנסת לאחר תפילת מוסף.
בתחום הכשרות, פעל הרב להחזרת יוקרתה של רבנות ירושלים לרמת ה"מהדרין" שהייתה נהוגה בעבר. מאמציו נשאו פרי כאשר גם קהלים חרדיים החלו לסמוך על כשרות הרבנות בעיר. הוא סבר כי פרויקטים ציבוריים צריכים להיבחן גם מנקודת מבט הלכתית. בנוסף, הביע עמדה מדינית-הלכתית כשהתנגד להקמת ממשלה הנשענת על המפלגות הערביות. בשנת 2018 פסק הרב שטרן כי ניתן לקבור בבית קברות יהודי תושב מזרח ירושלים שנהרג בתאונה, משום שהאחראים על בתי הקברות המוסלמים בעיר סירבו לקוברו שם, בגין חשד למכירת נכסים ליהודים.
הרב שטרן ביקש להתאים את ההלכה לשינויי הדור בכל הנוגע למעמד האישה. הוא תמך בהשוואת גודל עזרת הנשים בכותל לזו של הגברים והתיר הכנסת ספר תורה לעזרת נשים בעת הקפות של שמחת תורה. ביחס לקהילת הלהט"ב, הציג גישה מכילה בתוך בית הכנסת בדומה ליחס למחללי שבת, אם כי הסתייג ממינוים כשליחי ציבור והביע התנגדות למצעד הגאווה.
בתחום הפדגוגי, קרא הרב להפריד בין לימודי הקודש והגמרא לבין מערכת בחינות הבגרות בחינוך הממלכתי-דתי. כמו כן, הביע תמיכה והערכה ל"נוער הגבעות" ופעל לשינוי הגישה הציבורית כלפיהם, תוך שהוא מוביל לצד הרב חיים דרוקמן סיורי רבנים בנקודות ההתיישבות שלהם.
חיים אישיים
הרב שטרן נישא בשנת תשכ"ח למרים-יוכבד, ולהם שבעה ילדים, מהם:
יקירה - אשת הרב אמוץ קורצטג, ר"מ בישיבת לנתיבות ישראל.
שרה - אשת הרב יצחק סמואל, ר"מ בישיבת ירושלים לצעירים.
רחל - אשת אל"ם במיל' הרב ישי איתן, יושב ראש המועצה הדתית מטה בנימין.
הרב יחזקאל - ר"מ בישיבה הגבוהה בכרמיאל.
שירה - נהרגה בתאונת דרכים בשנת 2007, בגיל 21.
מאמריו
מאמרי הרב אריה שטרן, באתר ספריית אסיף
'בירורים בסוגיית "שטרא זייפא"', זכור זאת ליעקב, ירושלים תשל"א, עמ' רפא-רפו
'בעניין הקדש וקנין בדבר שאינו ברשותו', בשמן רענן ב, ירושלים תש"ן, עמ' תלט-תמא
'רוב או קבוע בפירות שנמכרו בשוק', התורה והארץ ב, מכון התורה והארץ שבט תשנ"א, עמ' 411–414
'שיטת הממשל והבחירות לאור דברי מרן הרב זצ"ל', ברורים בהלכות הראי"ה, ירושלים תשנ"ב, עמ' 183–189
'בנין התורה לדורות ב"בירור הלכה"', שם, עמ' 563–571
'בירורים בגדר של קדושת הארץ', משנת השמיטה ב, רמת מגשימים תשנ"ה, עמ' 573–581
'מעמד הנכרים במדינת ישראל', ניצני ארץ יב, מרכז הרב תשנ"ח, עמ' 317–322
'אמירת הלל בר"ח וביום העצמאות', נשמה של שבת, חברון תשנ"ט, עמ' 578–580
'קדושת ארץ ישראל בימים ההם בזמן הזה', אמונת עתיך 50, חשון-כסלו תשס"ג, עמ' 64–71
'תרומת הבנות בצניעותן לבנין החברה והעם', טל לישראל – פרקי חינוך לבת, אור עציון תשס"ה, עמ' 281–285
'להוראת הגמרא בישיבות התיכוניות', שמעתין 172–173, ניסן-אלול תשס"ח, עמ' 235–244
'התמודדות אל מול השחיתות הציבורית', שערי צדק טז, תשע"ה, עמ' 51–52
'תוקף מינוי מדינא דמלכותא', שערי ציון יז, תשע"ו, עמ' 50–52
'סמכות המדינה במשפט האזרחי והפלילי', שערי צדק יח, תשע"ז, עמ' 348–352