תודה
הסיפור החסידי למוצ''ש
סיפור חסידי למוצ"ש
זלמן, סוחר הפשתן, היה מתוח מאוד.
הוא היה בדרכו לסגור עסקה גדולה של רכישת יבול פשטן עם אחד מבעלי האחוזה הגדולים.
בעל האחוזה היה אדם נוקשה, הנתון למצבי רוח משתנים.
לחוץ ומהורהר התהלך זלמן ברחובות למברג עירו.
מוחו פעל בקדחתנות בניסיון למצוא את הגישה המתאימה להשגת תנאים טובים אצל אותו בעל אחוזה.
בעודו פוסע פנה אליו קבצן בבקשת תרומה.
"מה תעשה בכסף שאתן לך?" שאלו.
"אקנה בו לחם", ענה הקבצן.
"ומה תיתן לי תמורת התרומה?" הוסיף הסוחר לשאול.
"אתן לך ברכה", השיב העני ברצינות.
הסוחר נתן לו תרומה נכבדה והקבצן בירכו בהצלחה.
העניין שעשע את זלמן באותו רגע, אך מייד שכח את הקבצן וברכותיו והוסיף להרהר בעסקה הצפויה לו.
בבואו אל בעל האחוזה הופתע מאוד מהתייחסותו הלבבית כלפיו.
בתוך זמן קצר סיימו את פרטי העסקה, שהיו מצוינים עבור זלמן.
בדרך הביתה ניסה הסוחר להבין מה עומד מאחורי השינוי המפתיע הזה?!
פתאום הבזיקה במוחו המחשבה, שאולי ברכתו של אותו קבצן גרמה למפנה הבלתי-צפוי.
בפעם הבאה כשעמד לצאת למסחר חיפש את העני , שוב נתן לו נדבה הגונה וביקש את ברכתו.
הקבצן בירכו בלבביות וההצלחה האירה לו שוב את פניה מעל ומעבר למשוער.
מאז, לפני שיצא למסחר , נתן לעני תרומה הגונה בתמורה לברכתו.
לא חלפו ימים רבים והסוחר נעשה עשיר מופלג.
לכשנשאל לסיבת הצלחתו, סיפר על העני וברכותיו.
אנשי העיר החלו לדבר על כוחו המופלא של העני שברכותיו מתגשמות.
השמועה הגיע גם לאוזני תלמידי הבעש"ט בלמברג, והם סיפרו על כך לרבם.
הבעש"ט ביקשם להביא אליו את הקבצן .
הקבצן הסכים מייד לנסוע אל הבעש"ט.
בבואו אליו ביקשו הבעש"ט לספר את קורות חייו בתקווה להבין את סוד ברכותיו.
"חייט הייתי", התחיל האיש לספר; "לקוחותיי היו עניים, ועיקר עבודתי הייתה בתיקון בגדים ישנים.
לא השתכרתי הרבה מעבודה זו, ועלה בדעתי להתחבר עם חייט עני כמוני, לנדוד יחדיו בעיירות ובכפרים ולנסות שם את מזלנו.
"פעם אחת באנו לפונדק ומצאנו את בעליו היהודי עצוב ומדוכא.
הוא סיפר לנו כי בעל האחוזה עומד להשיא את בתו, והטיל עליו משימה להשיג בעבורו חייטים מומחים, לתפירת בגדי החתונה.
כל החייטים שהביא לפני האדון לא מצאו חן בעיניו, ובעקבות זאת התרגז בעל האחוזה על הפונדקאי ואיים עליו בביטול חוזה החכירה ובגירושו מהעיירה.
כששמענו את דבריו אמרנו לו שאנחנו חייטים וכי אנו מוכנים להציג את עבודתנו.
הוצגנו לפני בעל האחוזה ותפרנו בגד אחד לניסיון, ולמרבה השמחה וההפתעה מצאה עבודתנו חן בעיני כל בני ביתו וניתנה לנו המלאכה כולה.
ביצענו את העבודה לשביעות רצונם המלאה של הפריץ, אשתו ובתו.
הוא שילם לנו בעין יפה והיה אסיר תודה לפונדקאי שהביא אותנו אליו.
כשעמדנו לעזוב נודע לנו על משפחה יהודייה הכלואה בבור אצל בעל האחוזה בעקבות פיגור בתשלומי החכירה.
שאלנו מה סכום החוב, והשיבו לנו שמדובר בשלוש-מאות רובלים.
מאחר שכל אחד ואחד מאיתנו צבר עד כה את הסכום הזה, פניתי אל חברי ושאלתיו אם יסכים להשתתף עימי במצוות פדיון שבויים.
הוא סירב והסביר שיש לו אישה וילדים הרעבים ללחם. '
אם כך', אמרתי, 'אעשה זאת בעצמי'.
הוצאתי את כל הכסף שהרווחתי בנדודיי ומסרתיו לפריץ.
הפריץ ואשתו עמדו משתאים לנוכח המעשה שעשיתי, ומרוב התפעלות החזירו את הפונדק ליהודי המסכן ופטרוהו מתשלום דמי חכירה בשנה הראשונה.
חזרנו ללמברג ומאז נפרדו דרכינו.
חברי עשה חיל בכסף שהביא עימו, ואילו אני חזרתי לתיקון בגדים ישנים ומצבי הידרדר עד שהגעתי לפת לחם והתחלתי לפשוט יד.
ופתאום החלו אנשים לבוא אליי ולבקש את ברכתי. באיוולתם חשבו כי ברכת קבצן עלוב כמוני יכולה להועיל להם.
אבל הייתי זקוק לעזרתם ובירכתי אותם.
ועכשיו רבי, סיים החייט את סיפורו,
אם עשיתי בכך מעשה לא טוב, אנא התפלל בעדי ותן לי דרך תשובה.
הבעש"ט הרגיעו ואמר לו כי בזכות מסירות נפשו בעבור יהודי זר זכה למתנת שמיים נפלאה, שכל ברכותיו יתקיימו.
החייט החליט להישאר בצילו של הבעל שם טוב שקירבו ולימדו תורה, וברבות הימים נהיה אחד מחסידיו הנאמנים.
שבוע טוב ומבורך