ממתק לשבת פרשת שמיני תשפ''ו
בעונג שבת שהתקיים בביתנו בבנגקוק בשבת האחרונה, השתתפו זוג בשם כהן. האשה עמדה וסיפרה: במהלך הטיול בעלי עבר אירוע מוחי. ב"ה לקחתי אותו מיד לבית הרפואה והוא יצא מזה כמעט בלי נזק. בעקבות האירוע הפסדנו את הטיסה, ואת האפשרות לחגוג את החג עם חמשת הלוחמים שלי שבבית, אבל אני מודה להשם שתכנן את זה שנהיה כאן בסדר פסח וכל כך נהנינו שאנחנו שמחים על כל העיכוב".
ואז היא המשיכה בכמה מילים שממש ריגשו את כולם. היא סיפרה שהיא שכנה של אגם ברגר וכששמעה שאגם נחטפה היא פנתה לקב״ה ואמרה: אני מתפללת רק על אגם, ואתה תדאג לשמור לי על חמשת בני הלוחמים. וב״ה שאגם חזרה והקב״ה עומד בהסכם.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על הקמת המשכן. במשך שבעה ימים משה רבינו מקים כל יום את המשכן, אהרון ובניו עובדים בו ועדיין השכינה לא שורה. הם מתחילים לחשוש שאולי הם האשמים בזה. אהרון אומר: אולי בגלל שהשתתפתי בחטא העגל, למרות שזה היה בעל כורחי, אולי לכן השכינה לא שורה. מגיע היום השמיני, משה מתפלל ואומר: "ויהי נועם השם אלוקינו עלינו". הוא מתפלל שתשרה שכינה במעשה ידיהם - והשכינה שורה. אז רואים כולם שמעשי ידיהם רצויים ושאהרון הוא הכוהן הגדול.
משה רבינו לכאורה היה אמור לקנא. לא הבנים שלו נבחרו לכוהנים גדולים, דווקא אחיו והבנים של אחיו הם הכוהנים. אבל משה רבינו מקבל את זה באהבה ומתפלל להצלחת אחיו.
משה רבינו מלמד אותנו עד כמה צריכה להיות אחווה בין אחים. כבר מהרגע הראשון כשהקב''ה פונה למשה ואומר לו לגאול את עם ישראל הוא אומר לו: "אהרון אחיך יהיה נביאך". משה מקבל את זה, ומבין שזה מה שצריך להיות. אהרון ומשה נותנים לנו דוגמה איך צריכה להיות אהבה ואחווה בין אחים.
יהי רצון שנזכה ללמוד ממשה ואהרון להיות באהבה ואחווה אמיתית ובזכות האהבה והאחדות שבתוכנו נזכה לגאולה אמיתית ושלמה שתבוא בקרוב ממש.
שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
בית חב״ד בנגקוק תאילנד