היום, ז' באדר יום פטירתו והולדתו של רועה נאמן, משה רבנו
ערכתי לאחרונה בתאריך 24.02.26 בשעה 07:49 בברכה, רועה_נאמן
נביא כמה עניינים:א. תניא מנוקד/חלק א/פרק מב:
כָּל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהּ מִבְּחִינַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כִּי הוּא מִשִּׁבְעָה רוֹעִים הַמַּמְשִׁיכִים חַיּוּת וֵאלֹהוּת לִכְלָלוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁלָּכֵן נִקְרָאִים בְּשֵׁם "רוֹעִים". וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הוּא כְּלָלוּת כֻּלָּם, וְנִקְרָא "רַעְיָא מְהֵימְנָא". דְּהַיְינוּ שֶׁמַּמְשִׁיךְ בְּחִינַת הַדַּעַת לִכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל, לֵידַע אֶת ה', כָּל אֶחָד כְּפִי הַשָּׂגַת נִשְׁמָתוֹ וְשָׁרְשָׁהּ לְמַעְלָה וִינִיקָתָהּ מִשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הַמֻּשְׁרֶשֶׁת בְּדַעַת הָעֶלְיוֹן שֶׁבְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת הַמְּיֻחָדוֹת בְּמַאֲצִילָן בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא וְדַעְתּוֹ אֶחָד וְהוּא הַמַּדָּע כו'.
וְעוֹד זֹאת יֶתֶר עַל כֵּן, בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יוֹרְדִין נִיצוֹצִין מִנִּשְׁמַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וּמִתְלַבְּשִׁין בְּגוּף וְנֶפֶשׁ שֶׁל חַכְמֵי הַדּוֹר עֵינֵי הָעֵדָה, לְלַמֵּד דַּעַת אֶת הָעָם וְלֵידַע גְּדֻלַּת ה' וּלְעָבְדוֹ בְּלֵב וָנֶפֶשׁ. כִּי הָעֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב הִיא לְפִי הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה"3. וְלֶעָתִיד הוּא אוֹמֵר: "וְלֹא יְלַמְּדוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כֻלָּם יֵדְעוּ אֹתִי" וגו'4.
-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-
יונתן הלוי, הידברות:
10 עובדות על ז’ באדר, יום פטירתו של משה רבנו
1. יום זה מסוגל להתעורר בתשובה
ז' באדר הוא היום אשר בו נולד ונפטר מנהיגם הראשון של ישראל – משה רבנו. יום זה מסוגל להתעלות ולהתחזק בתורה. על כן ביום זה נהוג בקהילות ישראל להתעורר בחשבון נפש ובתשובה שלימה לפני ה' יתברך. בדרשות "חתם סופר" וב"יערות דבש" נראה שבז' באדר האריכו הדרשנים לדרוש לפני העם בתוכחות מוסר ובדברי כיבושין.
2. הגאולה העתידה תהיה על ידי משה, ויש גם תנאי
את הפסוק (שמות כ"ז, כ'): "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד", ביאר ה"אור החיים" הקדוש בדרך הרמז על פי המבואר בזוהר כך: "הגאולה העתידה תהיה על ידי משה רבינו, אבל רק בתנאי שיעסקו ישראל בתורה שניתנה למשה בסיני".
3. זכות התורה של משה רבנו
כה לשון הזוהר הקדוש בתרגום ללשון הקודש: "רבי יוסי בן חלפתא ישב לפני רבי יצחק. אמר לו: 'האם שמעת למה מתאחר יום שיתגלה המשיח בגלות זו?' אמר לו: 'לא מתאחר אלא על ביטול תורה, שכך שמעתי מרב המנונא סבא: שלוש גלויות גלו ישראל, וחזרו בזכות שלושת האבות, וגלות רביעית - בזכות משה יחזרו'".
4. כאשר ישבו ויתעסקו בתורה - ייגאלו
עוד מובא בהמשך דברי הזוהר: "בא ואראה לך שלא גלו ישראל אלא על ביטול תורה, שנאמר (ירמיה ט', י"ב): 'ויאמר השם: על עוזבם את תורתי' אמר הקב"ה: 'בגלויות הראשונות חזרו בזכות אברהם יצחק ויעקב. עכשיו הם חטאו בתורה שנתתי למשה... כאשר ישבו ויתעסקו בתורה, בזכות משה אני גואלם'".
5. עניות בישראל - כיוון שלא עסקו במצוות התורה
ממשיך הזוהר ומבאר מדוע יש עניות בישראל: "על כן נאמר בתורה (דברים ל"ג, ד'): 'תורה ציוה לנו משה' - כדי לשומרה ולעסוק בה. ואם לאו - 'מורשה קהילת יעקב'. מורשה זו עניות, כמו שנאמר (שמואל א ב', ז'): 'השם מוריש ומעשיר'. מלמד שלא באה עניות לביתו של יעקב, אלא על שלא התעסקו במצוות התורה".
6. אין משה חפץ לגאול בטלנים
ה"אור החיים" מסכם את הדברים כך: "ולזה נתארך הגלות, כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצוות, אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה".
7. משה ימלוך עלינו בעתיד
נותן ה"אור החיים" רמז מהפסוק הראשון בפרשת תצוה: "ואתה תצוה את בני ישראל" - על דרך: 'כי מלאכיו יצוה' או על דרך אומרם ז"ל: 'אין צו אלא מלכות'. כי הוא ימלוך עלינו לעתיד. היינו, אתה משה עתיד להתחבר עם בני ישראל בגאולה העתידה ולמלוך על ישראל'. במקום נוסף בזוהר מובא: "משה רבינו שגאל את אבותינו - הוא יגאל אותנו לעתיד לבוא, שכתוב (קהלת א', ט'): "מה שהיה הוא שיהיה" - ראשי תיבות: משה.
על השאלה: והרי נאמר בכל הכתובים כי מלך המשיח יהיה משבט יהודה - מזרעו של דוד המלך, השיב ה"אור החיים" הקדוש (בפירושו על חומש בראשית מ"ט, י"א ד"ה יש) כי מלך המשיח יהיה כלול משתי נשמות - מנשמת דוד ומנשמת משה, וכך מבאר גם האריז"ל בספר הליקוטים.
8. לימוד תורה לשמה, ולא לשם כבוד
על מנת שניגאל יש תנאי: ממשיך ה"אור החיים" ומסביר את המשך הפסוק: "ויקחו אליך שמן זית זך" - שיעסקו בתורה שנמשלה לשמן, המאיר לעולם זך בלי שמרים, דהיינו תורה לשמה ולא על מנת לקנטר חס ושלום או להתגדל - לשם כבוד וכדומה.
9. קיום התורה במסירות נפש
תנאי נוסף: "כתית למאור" - שצריך לכתת גופם וכוחם, כמו שדרשו חז"ל (ברכות סג) על הכתוב (במדבר י"ט, י"ד): "זאת התורה אדם כי ימות באהל" - אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. עד כאן דבריו הקדושים.
10. משה מסר נפשו על התורה
בספרי מובאים דבריו של משה לבני ישראל: "אמר להם משה לישראל: שמא אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה, וכמה עמל עמלתי בה, וכמה יגיעה יגעתי בה, כענין שנאמר (שמות ל"ד, כ"ח): 'ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה'. ונכנסתי לבין המלאכים ונכנסתי לבין החיות ונכנסתי לבין השרפים שאחד מהם יכול לשרוף את כל העולם כולו... נתתי נפשי עליה, דמי נתתי עליה, כשם שלמדתי אותה בצער, כך תהיו אתם למדים אותה בצער. או כדרך שאתם למדים אותה בצער, כך תהיו מלמדים אותם בצער" (ספרי האזינו א').
מן הדברים עולה כי ביום זה, יום פטירת משה רבנו, ראוי לקבוע יתדות ולהתחזק בלימוד התורה הקדושה, על מנת שניגאל בסיעתא דשמיא בקרוב גאולת עולם.
https://www.hidabroot.org/article/218320
-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-
האבל ביום פטירת משה רבנו והשמחה בהילולת הרשב"י
הגר"ב שרגא מסביר ב'ברוך שאמר' את ההבדלים בין ז’ באדר – יום פטירתו של משה רבנו, ליום פטירתו של רשב"י
הרב ברוך שרגא
הגאון הרב ברוך שרגא נשאל בתוכנית 'ברוך שאמר' מדוע ביום ז' באדר יום פטירתו של משה רבנו, יש שנוהגים להתענות, ואילו בהילולת רשב"י כולם שמחים. הרב הביא בהתחלה את דברי הגמ' במסכת מגילה בשבעה באדר נולד משה רבינו ובשבעה באדר נפטר. והסביר כי ההבדל נובע שמשה רבנו לא זכה להיכנס לארץ ישראל ולכן ביום פטירתו יש נוהגים להתענות, רשב"י – היה ניצוץ של משה רבינו, ור' שמעון בר יוחאי זכה להיכנס לארץ ישראל לכן שמחים ביום הזה שבו נעשה התיקון של משה רבינו שזכה הניצוץ שלו להיכנס לארץ ישראל.
הרב הוסיף ואמר כי משה רבנו למרות שהיה משבט לוי שלא היו בגזירת השעבוד – יצא לראות בסבלותם של עם ישראל. ולכן קראו לו משה, שלכאורה אם הוא נקרא כך בגלל שהוא נמשה מהמים היה צריך לקרוא לו משוי, אלא אומר החזקוני שנקרא משה מכיון שהיה הוא מושה את אחרים כלומר שהוא ימשה את ישראל מהמים הזדונים – ממצרים, ומשה רבינו דאג תמיד לעם ישראל וגם מסר נפשו עליהם. וידוע מה שאומרים גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם כמו שבחייו הוא מסר נפשו על ישראל כך גם במיתתו, ואם היינו יודעים היכן נמצא היינו הולכים להתפלל שם והיינו נגאלים, ולכן הקב"ה העלים את מקום פטירתו.
בנוסף, הסביר הגר"ב את הפסוק: "לא כהתה עינו ולא נס ליחו", וכי זה השבח היחיד של משה רבינו?, משה רבינו היה איש האלוקים. אומר ר' יונתן אייבשיץ כתוב בפסוק "ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלושים יום", ושואלים, איך יתכן שכשרבינו הקדוש שנפטר בכו עליו שנים עשר חודש ואילו משה רבינו רק שלושים יום. אלא ידוע שכל צדיק שנפטר הנשמה שלו עולה ויורדת במשך שנים עשר חודש, מכיון שהנשמה מרגישה עדיין שהיא קשורה עם הגוף, אבל אצל משה רבינו זה היה שונה כי הנשמה שלו נשארה איתנו בכל הדורות, בכל דור ודור הניצוץ של משה רבינו מידבק בחכמי הדור, לכן בכו עליו רק שלושים יום כי לא מחזיקים אותו כמת מכיון שהנשמה שלו למטה, וזה הכוונה "לא כהתה עינו ולא נס ליחו" – שהוא לא סילק את השגחתו מאיתנו, ונפשו של משה רבינו קשורה בלומדי התורה.
https://www.emess.co.il/radio/1830468
-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*
מדוע ביקשו הצדיקים להיקבר בחוץ לארץ?
מדוע משה מתעלם מציווי ה’ ומכה את הסלע, וכיצד יונה הנביא מתחמק משליחות מפורשת שניתנה לו? על מסירות-נפשם של רועי ישראל.
עונש לא פרופורציונלי
ישנו מנהג רווח של יהודים רבים שנוהגים לרכוש לעצמם חלקת קבר בארץ ישראל והם מצווים את צאצאיהם שלאחר חיים חיותם בעלמא דין יעלו את עצמותיהם לארץ ישראל ויקברו אותם שם. בעצם זהו לא דבר חדש שנתחדש בדורנו; יעקב אבינו, טרם פטירתו, קרא ליוסף בנו והשביע אותו שיקבור אותו בארץ הקודש.
וכמו שהגמרא במסכת כתובות (קי”א ע׳׳א) מבארת, שהיות ומתי חוץ לארץ קמים לתחיה רק על ידי גלגול מחילות, לכן רצה יעקב אבינו להיקבר דווקא בארץ ישראל כדי שלא יהיה לו צער גלגול מחילות, וגם עד תחיית המתים – יהודי שקבור בארץ ישראל ”הרי הוא כאילו קבור תחת המזבח”.
שואל הרבי (בשיחת יו״ד שבט תשי”ד עמ׳ 27) מדוע כל רבותינו הקדושים נשיאי חב”ד מנוחתם כבוד במקומות שונים בחוץ לארץ ולא ראינו שהם דאגו שיביאו אותם לארץ הקודש?!
בפרשת השבוע, פרשת חוקת, אנו קוראים על הסיפור של מי מריבה. היות ומשה רבינו הכה את הסלע ולא דיבר אליו, ה׳ העניש אותו שהוא לא יכנס לארץ ישראל, ”יען לא האמנתם בי להקדישני בתוך בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ”, וכמו שרש”י אומר: ”להקדישני – שאילו דיברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העדה ואומרים מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דיבורו של מקום, קל וחומר אנו”. ומשה נענש שלא רק שהוא לא נכנס לארץ ישראל, אלא אפילו גם לא יקבר בארץ הקודש.
בכל פעם שאני מלמד את הפרשה הזאת – עולה ומבצבצת תמיהה גדולה אצל השומעים: הייתכן להעניש את משה רבינו שהיה ”עבד ה׳” ו״העניו מכל האדם” בעונש כה חמור ומשמעותי?! ומילא משה שהוא הכה את הסלע, אך מדוע גם אהרן אחיו נענש, מה היה חטאו? האם רק בגלל שהוא עמד לצד משה ולא מיחה בו הוא ראוי לעונש כה חמור שלא יכנס לארץ ישראל?! ומהי הסיבה שאחותם מרים – שנפטרה עוד לפני הסיפור של מי מריבה – לא זכתה לעלות לארץ ישראל?!
אבל לפני ש׳נטפל׳ בשאלה הזאת, יש כאן שאלה חמורה יותר: מדוע באמת משה רבינו הכה את הסלע ולא דיבר אליו? המדרש אומר על כך שמכיון ש״בא לכלל כעס בא לכלל טעות״, שהיות שהוא קרא להם שמעו נא המורים וכעס – לכן טעה. אבל כל יהודי שיודע ומבין מי היה משה רבינו מבין שמוכרח להיות פה משהו עמוק ומשמעותי יותר מאשר סתם טעות שבאה מתוך כעס. ״מבחר המין האנושי״ לא מתעצבן ועושה טעויות סתם כך, דעת לנבון נקל שמסתתר כאן משהו עמוק יותר.
להציל את ישראל
בהפטרה של יום הכיפורים אנו קוראים על יונה הנביא שנשלח על ידי הקב״ה למסור נבואה לאנשי נינוה והוא מיאן לקיים את שליחותו ולכן הוא ברח מהקב״ה ״כי מה׳ הוא בורח״. ונשאלת השאלה מדוע באמת יונה לא רצה לקיים את שליחותו?
מובא בפרקי דר״א (ורש״י מביא זאת על הפסוק): ״ולמה ברח, יונה דן דין בינו לבין עצמו, אמר אני יודע שזה הגוי קרובי תשובה הם עכשיו עושים תשובה, והקדוש ב״ה שולח רוגזו על ישראל״. מבאר הרבי (בשיחת פ׳ חיי שרה תשל״ז; תורת מנחם – תפארת לוי יצחק בראשית עמ׳ קה) ״שמזה רואים את גודל אהבת ישראל דיונה שסיכן את עצמו שלא למלא את ציווי הקב״ה כדי שלא יוכל להיות כתוצאה מזה (אף שאין זה אלא באופן של גרמא בלבד) קטרוג על בני ישראל ח״ו״.
״והגע עצמך״ – ממשיך הרבי – ״יונה ידע היטב חומר האיסור דנביא הכובש נבואתו, ומאידך ידע שגם אם הוא לא ילך לנינוה למלא שליחותו של הקב״ה הרי הרבה שלוחים למקום, כך ששליחותו של הקב״ה לעורר את אנשי נינוה לתשובה (והאפשרות לקטרוג על בנ״י) תתקיים בלאו הכי, וא״כ מדוע לא יקיים הוא את ציווי הקב״ה ובהדי כבשי רחמנא למה לך.
״ואעפ״כ מצד גודל אהבת ישראל שבו לא היה יכול לסבול שהאפשרות לקטרוג על בנ״י תבוא על ידו ובגלל זה היה מוכן למסור את נפשו בשביל אהבת ישראל״.
הרבי לא עוזב את החסידים
מובא בספרים חסידיים ביאור על דרך זה בקשר למשה רבינו; משה ידע שהקב״ה רוצה שעם ישראל ילמד קל וחומר מהסלע ”שאם הוא מקיים דבורו של מקום קל וחומר אנו”, אולם משה חשש שעם ישראל יבחר שלא ללמוד את הקל-וחומר ולמרות שהם יראו את הנס בעיניהם – הם לא ילמדו מוסר ולא ילמדו מזה לקח וימשיכו בהתנהגותם כמו עד עתה, ואז עלול להתעורר קטרוג על ישראל ח״ו, שאפילו הסלע שומע בקול הקב”ה ואעפ”כ בני ישראל לא שומעים בקולו. ולפיכך כדי למנוע קטרוג מעל ראשם של ישראל משה רבינו מסר את נפשו ובחר להכות את הסלע ולא לדבר אליו.
ראיה לזה אנו מוצאים בתפילת הגשם שמתפללים בשמיני עצרת. בתפילה זו מזכירים את כל הזכויות של בני ישראל הקשורות במים, זאת כדי לעורר רחמים שה׳ יברך אותנו בגשם, פותחים באברהם אבינו וכו׳ ומגיעים למשה רבינו ואומרים ”זכור משוי בתיבת גמא מן המים… על הסלע הך ויצאו מים בצדקו חון חשרת מים”.
לכאורה דבר זה אינו מובן כלל: מביאים בתפילה את כל הזכויות של משה רבינו כדי שיהיה בזכותו ”חון חשרת מים” שהקב״ה יברך אותנו במים, האם כאן המקום להזכיר את ”על הסלע הך״ שהיה נגד רצון ה׳? הרי זהו היפך מטרת התפילה ואין קטגור נעשה סניגור?!
[ואי אפשר לומר ש”על הסלע הך” מדובר על רפידים ששם הקב”ה אמר למשה שיכה את הסלע, כי הלשון ”על הסלע הך ויצאו מים” הוא אותו לשון שכתוב בפרשתנו ”ויך את הסלע… ויצאו מים”, משא”כ בפרשת בשלח שבה כתוב ”והכית בצור”, ונכתב אח”כ שמשה עשה כן, ולא נכתב במפורש מה עשה, ופשוט].
וכמו שאנו מוצאים בקשר ליום הכיפורים שכתוב שכהן גדול לא יכנס לקודש הקודשים בבגדי זהב, משום שזהב מזכיר את חטא העגל ולכן עליו להמנע מללבוש אותם בזמן שצריך כפרה כי אין קטיגור נעשה סניגור. וכפי שהגמרא אומרת (ירושלמי יומא ז,ג) ”מפני מה אינו משמש בבגדי זהב, א”ר לוי שאין קטיגור נעשה סניגור”, וכן הוא הדבר בעניינינו.
אלא מוכרח הדבר שזוהי הזכות הגדולה ביותר עבור עם ישראל ועבור משה רבינו שמסר את נפשו והכה את הסלע כדי שלא להעמיד את עם ישראל במצב של קטרוג חס וחלילה.
וא״כ לאחר הביאור הזה מובן מאליו שלא מגיע לו כל עונש על כך, ובוודאי לא עונש חמור כל כך שלא יכנס לארץ ישראל?!
אלא שהביאור לזה מובא במדרש תנחומא (חוקת יו״ד): ״אמר הקב״ה למשה, משה באיזה פנים אתה מבקש לבוא לארץ… שבחך הוא שהוצאת ששים ריבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר, אלא תהא בצדן ותבוא עמהם״.
ממשיך הרבי ואומר: ״משה רבינו מצד עצמו יכול היה לפעול שיכנס לארץ, אבל מה יהיה עם דור המדבר… ישאלו אצלו אתה עצמך נכנסת לארץ ישראל ומה עשית עם שש מאות אלף העם שנשארו במדבר?! זוהי הסיבה שמשה רבינו נשאר במדבר, כדי שיוכל סוף סוף ליקח עמו צאן מרעיתו ולהכנס עמהן לארץ ישראל בגאולה העתידה״.
זוהי אפוא הסיבה שמקום מנוחתם כבוד של נשיאי חב״ד הינם במקומות שונים בחוץ לארץ וכן מקומו של האוהל הקדוש הוא בניו יורק – כדי לעזור ולסייע לצאן מרעיתם בכל המצטרך. הם נשארו עם אנשי דורם ובכל מקום שבו הם חיו – שם מנוחתם כבוד.
https://shluchimsermons.org/he/1863