תודה
החיזוק היומי
חיזוק יומי - ב' אדר
צניעות היא בית מקדש קטן לנשמה שלך
בכפר קטן גרה נערה בשם אביגיל, שאהבה מאוד אופנה. באחד הימים היא שאלה את סבתה החכמה: "סבתא, למה חשוב כל כך להקפיד על כל פרט בלבוש? הרי מה שחשוב זה הלב, לא?"
סבתא לא ענתה מיד. היא ניגשה למגירה והוציאה קופסה קטנה עטופה בבד קטיפה פשוט. היא פתחה את הבד, ובתוכה הייתה קופסת עץ. כשפתחה את קופסת העץ, התגלה ריפוד משי רך ובתוכו הייתה טבעת יהלום מרהיבה שעברה במשפחה דורות.
"תראי אביגיל, היהלום הזה יקר מאוד. האם הייתי שומרת אותו סתם כך על השולחן בחוץ? או בשקית ניילון שקופה?"
"ברור שלא," ענתה אביגיל. "הוא היה עלול להישרט או להיאבד. המעטפת שומרת עליו"
"בדיוק," חייכה הסבתא. "הגוף שלך הוא הכלי שבו שוכנת הנשמה שלך – שהיא היהלום האמיתי. הצניעות בלבוש היא לא דרך להסתיר אותך כי את 'לא יפה', אלא להיפך: היא הדרך להכריז שהיופי שלך הוא לא רק מה שנראה לעין.
כשאת מתלבשת בצניעות, את יוצרת משהו מקודש סביבך. את אומרת לעולם: 'הפנימיות שלי היא העיקר, ומי שרוצה להכיר אותי באמת, צריך להביט עמוק יותר'".
הלבוש הוא חלק בלתי נפרד מהאדם, ואיתו הוא מסתיר את הבושה שלו.
בושה היא דבר משתנה בין אדם לאדם, יש המתביישים פחות ולבושים בהתאם.
אולם הלבוש הצנוע לא רק מסתיר את הבושה, אלא הוא הצהרת האדם באומרו: "הסתכלו על מה שבתוכי, ולא רק איך אני נראה מבחוץ"
אומר דוד המלך: "כָּל כְּבדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה, מִמִּשְׁבְּצת זָהָב לְבשָׁ" (תהילים מה, יד)
הכבוד האמיתי של בת המלך, שהיא פועל יוצא של הנשמה היהודית נמצא ב"פנים" – בעולמה הפנימי, במידותיה ובצניעותה.
המהר"ל מפראג אומר שהלבוש הוא המבדיל בין אדם לבהמה, שהאדם הוא היצור היחיד שזקוק ללבוש. הבהמה אינה מתביישת במערומיה כי אין לה פנימיות רוחנית – היא כולה "חוץ".
הלבוש נועד להסתיר את חומריות הגוף כדי שיהיה ניתן להבחין ברוחניות שבו. ככל שהאדם מכסה יותר את הגוף בדרך של צניעות, הוא נותן יותר "מקום" לאור הנשמה שלו להאיר.
בלבוש הצנוע שלנו אנו יוצרים מעין "בית מקדש קטן", שהוא הגנה על הדבר היקר ביותר שיש לנו - הנשמה והאישיות הייחודית שלנו...
עכשיו נבחר מה להבליט - את הפנימיות שלנו או את החיצוניות... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים שמירה על חיילינו בקרבות אמן!