תודה
אור החיים היומי
אור החיים יומי
מתורת רבינו חיים בן עטר הקדוש זצוקללה"ה
יום טוב ומבורך. יום שלישי ט' שבט התשפ"ו
'איך זכו בני ישראל לומר שירה ברוח הקודש'
רבינו האור החיים הקדוש* שואל איך זכו בני ישראל לומר את השירה ברוח הקודש, וכמו שדרשו חכמינו זכרונם לברכה 'עלה בלבם לומר שירה' והרי הם היו במצרים בדרגה נמוכה, ואיך הגיעו למדרגה גבוהה כזו לומר שירה ברוח הקודש?
ומסביר רבינו הקדוש שלאחר שהכניעו לבם והגיעו לדרגה של *יראת הרוממות' היו ראויים ומזוככים לומר את השירה ברוח הקודש.
ובזה מפרש רבינו הקדוש את המילים 'אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' ולכאורה המילה 'אז' מיותרת והיה לו לומר *'וישר משה'?
אלא זה המשך למה שנאמר קודם לכן, שעם ישראל ראו את היד הגדולה והגיעו ליראת הרוממות ואמונה שלימה, דוקא 'אז' זכו לשיר ברוח הקודש, כי 'יכוין הכתוב להודיענו הכנת המושג, כי כשנכנסה בלבם יראת הרוממות והאמונה השלימה, אז זכו לומר שירה ברוח הקודש'.
ומוסיף רבינו הקדוש לבאר מדוע נאמר 'ישיר' בלשון עתיד, ולא 'אז שר משה' לשון עבר?
וכותב רבינו הקדוש, וזה לשון קודשו: 'לצד שאמר אז, חש הכתוב שיטעה אדם, ויאמר כי אז מיעוט, שאין שירה זו יכולה ליאמר זולת אז, תלמוד לומר ישיר שישנה לשירה זו גם לעתיד, וכל הבא לשיר שירה זו לפני ה' יש לאל ידו'. עד כאן לשון קודשו.
כלומר: שלא יחשוב אדם שמי שלא הגיע עדיין לדרגת יראת הרוממות אינו יכול לומר שירה זו, אלא כל מי שירצה לשבח את הקדוש ברוך הוא יוכל לומר שירה זו בכל עת. ואולי בכוח שירה זו שנאמרה ביראת הרוממות ואמונה שלימה, בכוחה להביא את האדם להגיע לדרגות אלו.
[אור החיים בשלח פרק טו פסוק א]
בשורות טובות לכל בית ישראל