פרשת בא - קידוש החודש חשבון או ראיה
ונשאלת השאלה למה לא נכתבו בתורה הפרטים של מצוות קידוש החודש, שהרי ההלכות של מצווה זו עמוקות מאוד ורחבות, ואיך יתכן שהיא נכתבה רק במשפט אחד?
ומסביר האבן עזרא, שדווקא במצוות קידוש החודש לא נכתבו בתורה פרטי המצווה, מפני שרצה הקב"ה להראות שאין אפשרות לקיימה בלי התורה שבעל פה שנמסרה איש מפי איש ממשה רבינו, שהרי בצווה זו תלויים מצוות רבות של כל המועדים, ובלי התורה שבעל פה אין אפשרות לקיימה.
ובפועל איך בית דין קדשו את החודש נחלקו הגאונים:
לדעת רבי סעדיה גאון, מימות משה עד אנטיגנוס איש סוכו קדשו בית דין את החודש על פי החשבון שנמסר בקבלה בית דין מפי בית דין, ומכיוון שתלמידיו של אנטיגנוס - צדוק ובייתוס נחלקו על החשבון, בשביל להוכיח את טעותם תקנו חכמים שיקדשו על פי הראיה, שאז יווכחו כל העם שהחשבון שהגיע בקבלה ממשה רבנו עומד במציאות של מולד הירח בפועל.
והקשו על שיטת הרס"ג, שבגמרא לא כתוב שחלקו הצדוקים על חז"ל בחישוב החדשים רק על קביעות הפסח, וגם אם נאמר שהיה לרס"ג במסורת שנחלקו הצדוקים בזה צריך להבין, שהרי לפי דבריו יוצא שבגלל פולמוס עם הצדוקים שינו את כל צורת קידוש החודש למשך חמש מאות שנה עד שבטלה הסנהדרין, ולכאורה היה מספיק להראות לעם את צדקת החשבון במשך מספר חודשים, ולחזור לקדש על פי החשבון?
ובפרט שמתי שראש חודש היה חל בשבת היו מתירים לעדים לחלל שבת ולבוא מעיר אחרת ולהעיד, וכי בגלל הוכחת צדקת חז"ל התירו לחלל שבת במשך מאות שנים?
כתוצאה משאלות אלו נחלק רב האי גאון על הרס"ג, וכתב שכבר מימות משה רבינו היו מקדשים על פי הראיה, בית דין אחר בית דין עד שבטלה הסנהדרין.
ואולי ניתן ליישב דברי הרס"ג, שמצוות קידוש החודש מסר הקב"ה לבית דין שהם יקבעו מתי ראש חודש, וקיבל משה מה' את סוד העיבור שכולל את פרטי החשבון, ואת מקום ואופן ראיית הלבנה בפועל בעת המולד, וקיבל משה מהקב"ה שאת קידוש החודש יחליטו בית דין עצמם איך לעשות אם על פי חשבון או על פי הראיה.
וכן קיבל משה שיש שתי דרכים שבהם בית דין יכולים לקדש את החודש, יש את הדרך הרגילה שמקדשים לפי החישוב או הראיה, ויש דרך נוספת שבזמן שיש צורך גדול ניתן לחסר או לעבר חודשים, ובלבד שיהיו לא פחות מחמישה חודשים שלמים בשנה ולא יותר משבעה.
והנה מימות משה עד אנטיגנוס קידשו בית דין בדרך זו על פי החשבון ורק כשהיה צורך גדול שינו ועיברו או חסרו אחד מהחודשים (כדוגמת בשנת יציאת מצרים שעיברו את אייר שהרי פסח היה בחמישי ומתן תורה היה בשבת שישה בסיוון).
ובשביל לדעת מה השתנה בימי אטיגנוס, שאז היו חז"ל צריכים להתחיל לקבוע חודשים על פי הראיה יש להקדים:
לפני כמה עשרות שנים נמצאו מגילות של כת אחת מהצדוקים במערות ליד ים המלח, ושם במגילות כתוב שהצדוקים נחלקו על חכמי ישראל שבירושלים ואמרו שיש בידם מסורת של חשבון דור אחר דור עד משה רבינו שבשנה יש 364 ימים, מפני שלפי חשבון זה כל תאריך בשנה יוצא באותו היום, ופסח תמיד יצא במוצאי שבת, וטענו אותם צדוקים שחכמי ישראל בדו את החשבון שלנו מליבם.
והנה מכתבים אלו יש הוכחה חזקה לדעת רבי סעדיה, שרואים במפורש שהצדוקים חלקו על החשבון, ועוד אפשר להוכיח כשיטת רבי סעדיה מעצם הענין שיכלו אותם צדוקים לחלוק על חכמים, שהרי אם היו מקדשים על פי הראיה מימות משה עד אנטיגנוס, כל ישראל היו מכירים את החשבון שהרי היו צריכים לבוא ולהעיד ואיך יכלו הצדוקים להמציא לוח אחר, אך אם נאמר כדברי רבי סעדיה שקדשו על פי חשבון, והעם לא ידע העם את החשבון רק בית דין ידעו אותו יכלו אותם צדוקים להטעות את העם.
ובשביל שהעם ידע מעכשיו את פרטי החשבון ויותר לא יוכלו להטעותו, סמכו חכמים על פי הקבלה שקיבלו מסיני שיכולים חכמים להחליט לקדש חודשים רק על פי הראיה, והחליטו שמזמן ההוא ואילך יסמכו על הראיה ויקדשו מאז על פי עדים, בשביל להזים את שיטת הצדוקים, ומכיוון שהלכה זו קיבלו מסיני המשיכו לקדש על פי הראיה עד שבטלה הסנהדרין.
ואחרי שפסקו בית דין שקידוש החודש יקבע על פי הראיה, לא היה אפשר שוב לקדש על פי החשבון, ולכן כשחל ראש חודש בשבת לא יכלו לקדש על פי החשבון, ומכיוון שקרבן ראש חודש דוחה שבת וכל הדברים של הקרבן שאי אפשר לעשותם מבעוד יום גם הם דוחים שבת, לכן התירו לעדים לחלל שבת בשביל להודיע שראו את הלבנה שהרי יוצא מעדותם שראש חודש בשבת וצריך להקריב מוסף שדוחה שבת.
קודם שבטלה הסנהדרין חישב הלל הנשיא בסוף תקופת האמוראים את השנים וקידש חודשים עד שיבוא המשיח.
ויש לשאול מה יהיה הדין כשיבוא משיח אם יקדשו על פי הראיה או שיסמכו על החשבון,.
ולכאורה היה אפשר לומר שתלוי במחלוקת בין הרס"ג לרב האי גאון, שלרס"ג שהעיקר הוא החישוב והראיה הייתה להוציא מדעת הצדוקים אז בימות המשיח יחזור הדין לקדמותו ויקדשו על החישוב, ולרב האי גאון שהעיקר היא הראיה יקדשו על פי הראיה.
אך נראה לומר לפי האמור לעיל שלדעת הרס"ג ההלכה למשה מסיני היא שאפשר לקדש בחישוב ואפשר בראיה, וחכמים החליטו בימי אנטיגנוס שיקדשו על פי הראיה, אם כן יש לומר שכל החשבון של הלל היה רק לזמן שאין סנהדרין אבל עיקר הדין שקבעו חכמים לקדש על פי הראיה נשאר, וכשיבוא משיח יחזור הדין לקדמותו מימי אנטיגנוס ויקדשו על פי הראיה.
ובעזרת ה' במהרה יבוא משיח ומשה ואהרון עימו, והם יורו את עם ישראל איך נקדש את החודש אם בראיה או בחשבון במהרה בימינו אמן .