ממתק לשבת פרשת בא תשפ''ו
ממתק לשבת פרשת בא תשפ"ו
בליל שבת האחרון ישבנו בעונג שבת וכל אחד שיתף בחוויות ובסיפורים שלו. היו הרבה שסיפרו על ההתקרבות שהיתה להם בשנתיים האחרונות; זוג שהתחילו לשמור שבת מאז השביעי לאקטובר, עוד זוג שהבעל היה חודשים ארוכים בצבא, הם התחתנו לפני כמה חודשים והחליטו מאז החתונה שהם רוצים להקים בית עם משמעות והכניסו את הקב"ה לביתם עם שבת, כשרות וטהרת המשפחה. עוד בחור סיפר שהתחיל להניח תפילין, ואז קם בחור ואמר: אני אלך קצת נגד הזרם ואספר לכם שהגעתי מבית חרדי והיום אני בקבע בצבא ביחידה מובחרת אבל לא שומר. האמת היא שהייתי אמור לטוס אתמול ובדרך לשדה החלטתי שאני רוצה להישאר כאן שבת וחזרתי. עכשיו, אחרי שישבתי כאן הערב ושמעתי את כל הסיפורים אני יודע שהייתי צריך להישאר. אני היום במצב שלא קל לי לקיים מצוות. הקיבוצניק שיושב לידי במשרדי היחידה ויניח תפילין כולם יגידו לו כל הכבוד וימחאו לו כפיים. אבל לי אף אחד לא ימחא כפיים כשאניח תפילין או אשמור שבת, זה כאילו מה שמצפים ממני בגלל הרקע שלי. לכן יורדת לי כל המוטיבציה ואני אומר לעצמי שאולי לא צריך בכלל להתאמץ. הסברתי לו שלכל יהודי יש מסלול אישי שלו והציפיה מכל אחד היא לעשות את המקסימום שהוא יכול. לכל אחד יש את המצרים שלו, וכשהוא מתגבר על הקשיים הוא יוצא ממצרים, ואז אמרתי לו כל פעם שאתה עושה מצווה או מעשה טוב תמחא לעצמיך כפיים וגם אני מכאן אמחא לך כפיים.
אחד הדברים היחודיים ליציאת מצרים הוא שהתורה מציינת את הרגע המדויק שבו היא התרחשה: תחילת הגאולה היתה “בחצי הלילה”, ואילו היציאה ממצרים בפועל היתה “בחצי היום" (כמו שכתוב: “ויהי בעצם היום הזה הוציא ה׳ את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם").
בתורת החסידות מוסבר מה המשמעות של העובדה שיציאת מצרים היתה דווקא בשני הזמנים האלו, “חצי הלילה” ו“חצי היום” בעבודה הרוחנית של האדם:
“חצי הלילה” ו“חצי היום” הם שני הפכים. “חצי הלילה” הוא הרגע החשוך ביותר ביממה, ו“חצי היום” הוא הרגע המואר ביותר ביום. כך גם בעבודת האדם: “חצי הלילה” מסמל מצב שבו היהודי שקוע כולו בחשכת העולם הגשמי והחומרי, ואילו “חצי היום” מסמל מצב שבו היהודי מוקף כל כולו באור של קדושה, בתורה ובמצוות.
לכן התרחשה הגאולה דווקא בשני הזמנים האלו, כדי ללמד אותנו:
גם מי שמצבו הוא בבחינת “חצי הלילה”, והוא שקוע בגשמיות ובחומריות אסור לו להתייאש ולחשוב שאפסה תקוותו. הוא צריך לדעת שיש לו את הכוח “לצאת ממצרים”, להתרומם מתוך מיצר החומריות ולעלות בדרך המובילה לקבלת התורה.
מצד שני, גם מי שמצבו הרוחני זוהר ומאיר, והוא במצב של “חצי היום” גם הוא לא יכול לפטור את עצמו מחובת “היציאה ממצרים”: הוא צריך להרגיש שגם מצבו הנוכחי נחשב כ“מצרים” ביחס לדרגות הגבוהות עד אין־סוף שאליהן צריכים לשאוף ולהתקדם, ולכן עליו “לצאת” ממצב זה ולהתעלות לדרגה נעלית עוד יותר.
יהי רצון שנדע להבחין בין האור ובין החושך ונדע לזהות כמה אור מחכה לנו בהמשך הדרך. שנזכה לנצל את הימים המיוחדים האלו להתקרבות לקב"ה ולהבאת הגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.
שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
בית חב"ד בנגקוק תאילנד