תודה
החיזוק היומי של רונן קרתא
חיזוק יומי - ב' מרחשוון
פרשת - "נח" - מדוע את דור המבול דנו דווקא במים ולא בדין אחר?
במרוקו חיו שני שכנים גויים זה לצד זה, לכל אחד היה שדה שבו זרע חיטה למחייתו. כדי להפריד בין שני השדות נטעו השניים אילנות לכל אורך השדה שיהיה ניכר סוף הגבול של כל אחד.
באחד הימים נסע אחד השכנים למספר שבועות מחוץ לעיר, שכנו ניצל את העדרו, עקר את העצים ונטע אותם במרחק רב אל תוך שדה חברו כדי להרוויח עוד שטח לשדהו.
בחלוף הזמן חזר השכן מנסיעתו ושם לב ששטח שדהו קטן מכפי שהיה, הבין האיש כי שכנו עקר את האילנות ונטע אותם במרחק רב ממקומם הראשון. ניגש האיש אל בית המשפט ותבע את חבירו למשפט.
במשפט טען שכנו שיש אילנות המפרידים בין שני השדות, אך האילנות נעקרו ממקומם הראשון והוזזו מרחק מה לתוך שדהו ובכך שטח שדהו הוקטן.
השופטים לא ידעו להשית עצה בנפשם, עד שהגיע הדבר אל מלך מרוקו. חשב המלך לפנות לרבם של היהודים הרב אליהו טייב זצוק"ל, שהכירו בתור אדם פיקח והציג בפניו את טענות שני הצדדים.
לפני שפסק את הדין ביקש הרב ללכת אל השדה של הנתבע. בהגיעו אל השדה ביקש הרב שיביאו לפניו את השור והמחרשה שרגיל האיש לחרוש בהם, וציווה לרתום השור למחרשה.
לאחר מכן אמר הרב לאיש: "השור ודאי יודע את הדרך שלו בשדה, תן לו ללכת כהרגלו".
החל השור בחרישתו וכשהגיע במרחק ניכר מן האילנות נעצר השור ולא הלך יותר, ציווה הרב לחפור באותו המקום ומצאו שיירי שורשים מהאילנות שהיו נטועים שם.
כעת הוכיח הרב את צדקת התובע, והודה השכן על האמת שהשיג את גבול רעהו...
"וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע" (בראשית ו, יז)
דורו של נח חטא בדברים רבים אך יותר מכל חטאו בחמס - בגזל, ועל זה נחתם גזר דינם ככתוב: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ"
בורא עולם גזר עליהם "מבול" והציף את כל העולם. אולם מדוע דווקא נגזר דינם במים ולא בכליון אחר מכל סוג שיהיה
אומר ספר "בעל העקידה": בורא עולם שם גבול לים על ידי החול, ובכך יודע הים שזהו גבולו והוא לא עובר את הגבול.
גם לאדם הוא שם גבולות - לא לקחת רכוש מאנשים אחרים, זה לא שייך לך, לא לקחת את אשת חברך, היא לא שייכת לך - זה מה שעשו דורו של נח.
וברגע שאדם עובר את הגבול שלו, בורא עולם מורה לים לעבור את הגבול שלו, לפרוץ את חומות החול המקיף אותו ולהציף את העולם...
זה קרה גם בדור אנוש ששליש מהעולם הוצף במים וקרה גם בדורו של נח
לעיתים חושבים אנו שאם נחמוס או נגזול, נשים רגל להתקדמות האחר, נפתח חנות מולו, נשיג יותר, נרוויח יותר.
אמר בן עזאי: "בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא" (יומא לח'.)
אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו, כמה שתנסה להפריע לחברך, לשים לו רגל, לגזול ולחמוס אותו, מה שמגיע לו יגיע לו, ואתה, לא רק שלא תקבל את שלו, אלא גם יקחו את המגיע לך...
השור יודע את הגבול שלו, יודע עד היכן שטח העבודה שלו, אתה, שהנך אדם ולא בהמה, תדע את תחום עבודתך, התנהג ביושר, אל תיכנס לאומנות חברך, אל תשיג את גבולו, יש פרנסה לכולם, אין גבול לשפע שיכול לרדת לך מהשמים...
ככל שתהיה ישר יותר כך תרוויח יותר, מה שמגיע לך אתה תקבל, ומה שלא, כנראה אתה לא זקוק לו, תחיה באמונה, תזכור שמגזל והונאה רק מפסידים, אולי תִרְאה כרגע רווח מהשגת גבול רעך, אך בסופו של יום תישאר בלא ברכה בכספך, ועם שם לא טוב.
תשמח בפרנסתך, תתפלל על פרנסת חברך וכלל ישראל, ותזכה שבורא עולם יפתח לך את ידו הרחבה, עם שפע של ברכה במעשה ידיך... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, שבת שלום ובשורות טובות
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים. אמן!