ממתק לחג שמחת תורה תשפ''ו
ממתק לחג שמחת תורה תשפ"ו
חורף שנת תקמ"ז 1787 הקדים להגיע ובעוצמה גדולה מאוד, כבר באמצע חג הסוכות ירדו שלגים כבדים והקור היה עז.
הרבה מחסידיו של בעל התניא, הספיקו כבר להגיע לליאוזנה לקראת החג, אבל מזג-האוויר הסוער שליווה אותם בדרך פגע ברבים מהם. כמעט כולם סבלו מהצטננויות והרבה שכבו מרותקים למיטה קודחים מחום.
החסיד ר' פינחס רייזס, פנה אל הרבי בבקשה להתפלל לרפואתם של כל האורחים הרבים שחלו.
הרבי הקשיב לדבריו, ואמר "שיבואו כולם להקפות, האש של שמחת-תורה תכלה את אש הקרירות והמחלה".
הדברים של הרבי התפשטו מהר בכל העיירה וכל החולים התעוררו בתקווה והכינו את עצמם לקראת ההליכה להקפות בלילה.
לפנות ערב נראו ברחובות העיירה המוני אנשים חולים שבקושי יכולים ללכת נסחבים לבית-המדרש להקפות.
לפני ההקפות הגדולות פנה הרבי לקדש על היין. ואז זימן אליו שלושה חסידים, שהאחד היה כוהן, שני לוי ושלישי ישראל. ולפני הקידוש אמר להם: " אני ממנה אתכם לבית-דין. תקשיבו טוב לברכות על היין ותענו אמן גם על כל הכוונות שאכוון".
אחרי הקידוש מזג הרבי את שארית היין לבקבוק, פנה אל שלושת חברי בית-הדין והורה להם: "עכשיו לכו תחלקו מהיין לכל החולים שבבית-המדרש, ויהיה להם לרפואה שלמה".
הרבי עצר לרגע ומיד הוסיף: "תדאגו שגם הנשים העקרות יישתו מהיין הזה ובע"ה ייפקדו בילדים".
קשה לתאר את ההתרגשות הגדולה שהורגשה בבית המדרש, כולם שתו מהיין המבורך מתוך אמונה שלמה ברפואתם הקרובה.
ואז הרבי נכנס לבית-המדרש לעריכת ההקפות, ההקפות באותו לילה היו שמחות ומלאות באור מיוחד של קדושה יותר מתמיד.
למחרת זכו כולם לראות את הנסים כשהרבה מהחולים קמו בריאים ובאו לבית הכנסת לשמוח ולרקוד על הנסים שזכו לראות ובהמשך אותה שנה נפקדו גם הנשים העקרות וזכו לילדים שלמים ובריאים.
בשמחת תורה קורה דבר מאוד מעניין:
אנחנו שמחים עם התורה אבל במקום לשבת וללמוד אותה, אנחנו רוקדים עם התורה ורוקדים דווקא כשהספר תורה סגור ומכוסה במעיל!
הרי כל מהותה של התורה הוא ללמוד ולהבין אותה ואם אנחנו שמחים על התורה למה לא לפתוח אותה וללמוד עוד קצת?
הרבי מסביר, ששמחת תורה מבטאת משהו הרבה יותר עמוק מהשכל.
במשך כל השנה אנחנו לומדים, מבינים, משיגים הראש עובד.
אבל בשמחת תורה הרגליים רוקדות.
יש שתי רמות של קשר בין יהודי לתורה, הקשר הראשון הוא באמצעות לימוד והשגה בשכל של העניינים הכתובים בתורה.
אבל יש קשר יותר גבוה שהיהודי במהותו קשור לתורה גם לפני שלמד תורה וזה מה שגורם לו לרצות לקיים את מה שנאמר בה.
זו שמחה של הנשמה עצמה, שלמעלה מהבנה.
ולכן גם התורה סגורה כי לא השכל הוא במרכז, אלא הקשר הפנימי שבין יהודי לתורה.
ברגע הזה, כל אחד ואחת מאיתנו נעשים “הרגליים של ספר התורה”
אנחנו מוליכים את התורה, נותנים לה לזוז, להביע את השמחה שלה דרכנו.
ואז, אחרי הריקודים, כשפותחים שוב ללמוד “בראשית ברא אלוקים”,
גם השכל מתחיל להבין – אבל הפעם, מתוך עומק אחר, מתוך חיבור פנימי הרבה יותר.
הרבי הקודם אמר שאת השעות של שמיני עצרת ושמחת תורה צריכים לייקר מאוד, בכל רגע אפשר לשאוב אוצרות בדליים ובחביות בגשמיות וברוחניות וכל זה על ידי הריקודים.
השנה אנחנו זוכים להכנס לשמחת תורה בנסים ונפלאות כשכל האחים שלנו חוזרים הביתה ויש לנו עוד יותר סיבות לשמוח ולרקוד אז בואו נעשה כולנו את המאמץ להגיע לבתי הכנסת, נרקוד ונשמח ונביא ישועות לעם ישראל ובע״ה בקרוב ממש תבוא הגאולה האמיתית והשלימה.
חג שמח
הרב נחמיה וילהלם
בית חב"ד בנגקוק תאילנד