תודה
אור החיים היומי
אור החיים יומי
מתורת רבינו חיים בן עטר הקדוש זצוקללה"ה
יום טוב ומבורך. יום שני טו' אלול התשפ"ה
הקשיים המלוים את בני התורה ורבני קהילות
וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ:
רבינו אור החיים הקדוש מפרש שהפסוק מתייחס במיוחד לבני תורה תלמידי חכמים, שיש להם 3 קשיים צמודים המלווים אותם.
א. המילה 'עוניינו' שכולם עניים או מתנהגים בעניות.
ב. המילה עמלינו שכמה צריכים עמל בשביל לברר הלכה אחת, ובפרט בדורות האחרונים, כי בכל דבר יש מחלוקות וסתירות.
ג. המילה לחצינו שכל מי שהסמיכו אותו להנהיג קהילה ועדה, יש לו שונאים ולוחצים, ויש לו הרבה הפרעות, שעיני כולם נשואות אליו שהוא ינהיג אותם.
וזה לשון קודשו: עוד ירצה 'עוניינו' זה העניות הנסבך עם לומדי תורה, והגם שימצא בן תורה שאין שבט עוני עליו אף על פי כן יתנהג במדת עוני. 'ואת עמלינו' על דרך אומרם אשרי מי שעמלו בתורה, ומה גם בדורות האחרונים שרב עמלה להוציא לאור משפט אחד והלכה אחת. 'ואת לחצנו' כי כל הנסמך לתורה רבו לוחציו ועיני כל אליו ישברו. עד כאן לשון קודשו.
והגאון רבי חיים פלאג'י ז"ל מספר על עצמו, שכאשר הדפיס את ספרו 'סמיכה לחיים' בא אליו רבינו אור החיים הקדוש בחלום, וציוה לו לעיין בפירושו על הפסוק 'ואת לחצנו'. והוא מפרש כוונת החלום, שרימז לו רבינו הקדוש שמכוין שהוא נסמך לתורה מאת זקינו, לא יבצר מלהיות לוחצים ומפקפקים על ספרו.
ובמקום אחר מביא בשם מרן החיד"א ז"ל 'כי כל תלמיד חכם שהוא גדול בתורה, רודפים אחריו, ורבים קמים עליו על לא חמס בכפיו' ובזה מפרש מרן החיד"א ז"ל מה שאמרו משה ואהרן לדתן ואבירם 'ונחנו מה כי תלינו עלינו'. שאם היינו חשובים ותלמידי חכמים אז אנחנו מבינים שאתם מלינים עלינו, אבל נחנו לא חשובים כלום, ומה תלינו עלינו.
[אור החיים כי תבוא פרק כו פסוק ז. לב חיים (ח"ב בהשמטות). נפש כל חי (מערכת ת אות פ)]
בשורות טובות לכל בית ישראל