תודה
שֵׁבֶט יְהוּדָה בְּדֹחַק וּבְצַעַר
שבט יהודה (עם ישראל) נמצא בצרה ובקושי – וכי האריה ישאג ביער לחינם? (כלומר: אם ישראל סובלים, יש סיבה ומסר מאת ה’).
מְקַוִּים יְשׁוּעָתְךָ אָבוֹת וּבָנִים – הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים
גם האבות וגם הבנים – וגם העניים והמסכנים – כולם מקווים לישועה שלך.
עֲמֹד בַּפֶּרֶץ בַּל נִהְיֶה לִשְׂחֹק – לָמָה יְיָ תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק
עמוד בפרצה (הגן עלינו), כדי שלא נהיה ללעג ושחוק לאויבים. למה ה’ אתה עומד מרחוק ואינך מתערב?
יוֹנָתְךָ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת הִגִּיעָה – יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה
היונה שלך – עם ישראל – כמעט הגיעה לשערי מוות. יושב הכרובים (ה’ ששוכן מעל הכפורת) – הופע והציל.
הָבָה לָנוּ עֶזְרָת מִצָּר – הֲיַד יְיָ תִּקְצָר
תן לנו עזרה מן הצרה. וכי יד ה’ קצרה מלעזור? בוודאי שלא.
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ בְּגָלוּת יָשָׁן – עוּרָה לָמָּה תִישַׁן
חדש את ימינו כמו בימים הקדומים, ואל תיתן לגלות להימשך עוד. התעורר – למה תיראה כמי שישן ואינו פועל?
זְכֹר בָּנֶיךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם – וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיהֶם
זכור את בניך היושבים בארץ זרה שאינה שלהם. הרי ייעדת שזר לא יתקרב אליהם – והנה עכשיו הם תחת זרים.
קֵץ הַנֶּחְתָּם גַּלֵּה לְגַלְמוּדָה – יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן, תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה
גלה את הקץ (הזמן המיועד לגאולה) לאומה הגלמודה והבודדה. אז הר ציון ישמח ובנות יהודה ירקדו וישישו.
שַׁוְעָתֵנוּ תַעֲלֶה לִשְׁמֵי מְרוֹמִים – אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים
תפילתם וזעקתם של ישראל תעלה לשמים העליונים. אל מלך, היושב על כסא של רחמים – קבל אותנו.
- יישר כח...