אֵלֶיךָ יְיָ נָשָׂאתִי עֵינַי…
אני מרים עיניים אליך, מבקש שתשמע את תחנוניי בחסדך הגדול.
בְּשִׁמְךָ בָטַחְתִּי…
אני שם את מבטחי בשמך, פורס כפיי לפניך ובא בדברים פשוטים ובאמונה.
גָּבְרוּ יְגוֹנוֹתַי…
הצער שלי רב, האנחות התרבו, כי כל חטאי גלויים לפניך.
דָּלְפָה מִתּוּגָה…
נפשי נשברת מרוב צער, אנא הוצא את נשמתי מהדאגה והכאב.
הַעֲבֵר חַטָּאתִי…
סלח על חטאי, קבל גם את דמעותיי ושמור אותן לפניך.
וּבְרֹגֶז רַחֵם…
גם בשעה של דין, תרחם, תנחם ותשמח את נפש עבדך.
זְכֹר עָנְיִי…
זכור את הסבל שלי, את המרירות, ואל תחדש נגדי דינים.
חֵרְפוּנִי צוֹרְרַי…
האויבים שלי לועגים לי, שומעים את תפילתי כשאני ירא ממך.
טָמְנוּ לִי זֵדִים…
הרשעים טומנים לי פחים ומלכודות, וגם צדיקיך נלכדים בהם.
יְשִׂימוּן לִי מְצוּדִים…
הם שמים לי מלכודות ומעידים עלי שקר – חוץ ממך אין לי על מי לסמוך.
כְּבוֹדְךָ גַּלֵּה צוּר…
גלה את כבודך לעם הנדכא והסגור בגלות, ותן טובך לשרידיך.
לְחוּצִים בְּרֹב דֹּחַק…
אל תעזוב את העם הלחוץ בצרה, זכור את האבות – אברהם יצחק ויעקב.
מָרוֹם מִמְּרוֹמִים…
מן השמים – רחם על עם עצוב, ועל זרע הצדיקים שהם בניך האהובים.
נוֹאֲקִים בְּבוֹר גָּלוּת…
העם נאנק בבור הגלות, תן לו כוח ותרומם אותו משפלות.
סוֹבְלֵי עֹל תְּצַהֵל…
שמח את סובלי הגלות, והבהל את אויביהם, ותנהל אותם כמו בימי קדם.
עֲנֵה אֶת עֲתִירָתָם…
ענה את תפילתם, תחזק את נפילתם, והשב את שבותם מארץ רחוקה.
פְּדֵה עַם לְךָ הוֹמֶה…
פדה את עמך המון־העם, שהוא כאילם בגלות – סבל די והותר.
צַדִּיק בְּמִפְעָלוֹת…
אתה צדיק בכל מעשיך – הושיע אותנו מן המצולות למען חסדיך.
קַבֵּץ מְפֻזָּרִים…
אסוף את המפוזרים שנשבו בידי אויבים, שהחריבו את מקדשיך.
רַחוּם הֱיֵה לְמִשְׁעָן…
היה משען לעם הצמא והנרדף, וזכור את שלושת האבות – אברהם יצחק ויעקב.
שַׁדַּי נִשְׂגַּבְתָּ…
אתה רם ונשגב, כל מעשיך צדק – עזור לעבדך.
תְּכַפֵּר עֲוֹנִי כִּי…
כפר על עווני, כי בך אני בוטח, ותן לי דרך נכונה לעבודתך.
תִּשְׁעֶה לִתְפִלָּתִי…
הקשב לתפילתי, כי אתה תקוותי – ומי לא יעיד על גדולתך?
אֵלֶיךָ יְיָ נָשָׂאתִי עֵינַי…
בסיום חוזר על הפתיחה: אני פונה אליך ושופך תחינתי, סומך רק על חסדך הגדול.