תודה
החיזוק היומי של רונן קרתא
חיזוק יומי - ד' אלול
בורא עולם מפרנס אפילו נמלה, האם לך לא ידאג?
יהודי ירא שמים הגיע בכל יום לבית הכנסת להתפלל שחרית. לאחר התפלה למד חוק לישראל והלך לעבודתו, כך הייתה דרכו במשך שנים.
באחד הימים, בסיום תפילת שחרית יצא מבית הכנסת ולא למד. הרב מרדכי עבאדי שראה זאת חשב שמא הוא אנוס היום ולכן לא ישב ללמוד כמנהגו. למחרת יצא האיש מבית הכנסת לאחר "ובא לציון גואל", וכך היה הולך וחסר, עד שהפסיק לחלוטין לבוא לבית הכנסת.
רצה הרב לדעת מהי הסיבה והלך לחנותו שבקצה העיר. כשראהו האיש כולו נרעש ונרעד, "מפני מה רבי מרדכי טרח לבוא אליי?" שאל את עצמו.
הרב נכנס עימו בדברים ושאל: "מדוע הפסקת לבוא לבית הכנסת להתפלל וללמוד?" השיב לו האיש: "ראיתי, שכשאני עושה את רצון הקב"ה, מתפלל ולומד, אין לי פרנסה. עכשיו כשהפסקתי לבוא יש לי פרנסה ברווח, לכן אינני רוצה לבוא עוד לבית הכנסת". ניסה הרב לשכנעו בדברי מוסר אך לא הצליח.
אז אמר לו הרב: "אנחנו נמצאים עכשיו בשליש הראשון של השנה, כמה אתה חושב להרויח במשך השנה?"
השיב לו האיש: "חמישים לירות זהב".
אמר לו הרב: "בא ונעשה הסכם - אתה תחזור לבית הכנסת ותעשה פנקס חשבון ביני לבינך, כמה שיחסר לך אני אשלים".
הסכים היהודי וחזר להתפלל וללמוד בבית הכנסת.
בחלוף חודשיים שאלו הרב לשלומו וזה השיב: "מיום שחזרתי לבית הכנסת לא הרווחתי אפילו פרוטה אחת, אף קונה לא נכנס לחנותי, אבל יש לי אמונה בחכם, אני מחכה עד ראש השנה".
ערב פסח הגיע, שאלו הרב לשלומו וזה השיב: "עד עתה הרווחתי שתי לירות זהב".
כשהגיע ראש חודש אלול פנה הסוחר לרב ואמר: "כבוד הרב, לא הרווחתי מאומה מאז פסח..."
בערב ראש השנה לקח עימו הרב חמישים לירות זהב והלך לחנות של אותו סוחר, כדי לעשות עימו חשבון כמה הוא חייב לו, ולהיכנס לראש השנה כשידיו נקיות מהסכמו עם האיש.
אמר לו הסוחר: "כבוד הרב, אין צורך. לפני שעה בא ערבי וקנה ממני סחורה, הרווחתי מהעסקה חמישים לירות זהב, ובמשך השנה הרווחתי עוד שתי לירות".
אמר לו הרב: "אתה חשבת להרויח חמישים לירות במשך כל השנה, ולבסוף הרווחת יותר. דע לך שבראש השנה שעבר גזרו עליך שתרוויח חמישים ושתיים לירות זהב, אלא שהיצר הראה לך בכוונה להכשילך, שביום שאתה הולך לבית הכנסת הוא סוגר בפניך את שער הפרנסה, וביום שאתה לא הולך לבית הכנסת נותן לך להרוויח. אבל באמת אין זה רווח, אלא הוא מוציא מהכיס הזה ושם בכיס השני...
אולם עד ראש השנה הוא חייב לתת לך את המגיע לך, את שקצבו לך שנה שעברה בשמים, כבר אין לו שליטה על הכסף ולכן נתן לך הכל בבת אחת".
הסוחר התפעל מהדברים, וקיבל על עצמו להוסיף וללמוד שעתיים במקום ללמוד שעה... ('גם זו לטובה')
פרנסה היא הדבר המעסיק את האדם במשך רוב ימיו, תמיד מחשבתו פועלת כיצד להרוויח, היכן לקנות, איפה להשקיע, וכיצד ישרוד את החודש.
כולנו מאמינים בבורא, אך לא תמיד בוטחים בו. כדי ליצור לעצמנו חיים שלווים יותר צריכים אנו לבטוח בבורא שייתן לנו את פרנסתינו ברווח, יתן את הקצוב לנו, ללא דאגות ופחדים.
כשיש לך ביטחון ואמונה שהכל כבר נקצב לך מראשית השנה, יהיה לך קל יותר לפנות מזמנך לתורת אלוקים, למשפחה, לדברים שיעשו לך טוב. תהיה רגוע ושליו יותר.
תזכור תמיד, בורא עולם מפרנס אפילו את הנמלה הקטנה ביותר, נותן לה את מזונה למשך כל חייה, אתה שהנך נזר הבריאה, החשוב שבבריות, לא ברור שבורא עולם ידאג גם לך?
מה לך להיות מוטרד, תבטח בבורא ותזכה לראות ברכה בעמלך... שירבו נכסיך... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים, שמירה על חיילינו בקרבות והחזרת חטופינו. אמן!