רוטר
14.09.2025
רוטר
בחזרה לבית המדרש

הלכות יומיות

14540
התראות

שאלה

למה לא צריך לשחוט דגים? אני יודע שבשר ועופות צריך לשחוט כדי שיהיה מותר לאכול אותם אבל דגים מותר לאכול בלי לשחוט. מה הסיבה לכך? והאם זה אומר בעצם שמותר לאכול דגים גם כשהם עדיין בחיים?

תשובה


"שחיטה" היא הריגת בעל חיים באמצעות חיתוך קְנֵה הַנְּשִׁימָה וְהַוֶּשֶׁט לפי הנחיות מדויקות, שהועברו במסורת מדור לדור מאת משה רבינו ונשמרו עד ימינו1. המצווה לשחוט את בעלי החיים לפני אכילתם, נאמרה בתורה ביחס לאכילת צאן ובקר, כלומר בהמות טהורות2. בנוסף, חכמים הסיקו שגם חיות טהורים, ועופות טהורים צריכים שחיטה, כמו בהמות טהורות, שכן מעיון בפסוקי התורה משמע שחיות וגם עופות יש להרוג לצורך אכילה באותו אופן שעושים זאת לבהמות3.

למעשה, השחיטה היא תנאי הכרחי לכשרות הבשר: אסור לאכול "אבר מן החי", כלומר בשר של בהמה, חיה או עוף, שנחתך ממנו בעודו בחיים4. כמו כן, כל בהמה, חיה, או עוף, שמתו או נהרגו שלא על ידי שחיטה העומדת בסטנדרטים ההלכתיים – בשרם נחשב "נְבֵלָה" ואסור באכילה5. אם כן, הבשר היחיד המותר באכילה הוא רק בשר של בעל חיים טהור שנשחט כהלכה.

יתירה מכך, אפילו בעל חיים שנשחט לפי כל כללי ההלכה – אם בעודו בחיים הוא נפגע מחולי או מכה שנחשבים מסכני חיים, הוא נחשב "טְרֵיפָה" ואסור לאכול את בשרו6. משום כך, במקרים רבים יש לבצע בדיקות שונות באיברים חיוניים של בעלי חיים שנשחטו, על מנת לוודא שלא סבלו מחולי או מכה מסכנֵי חיים, ושאינם נחשבים "טריפה".

ואולם, כל זה נכון רק ביחס למינים הטהורים מבין הבהמות, החיות והעופות. לעומת זאת, ביחס למיני הדגים הטהורים (וכך גם מיני החגבים הטהורים), התורה כלל אינה מזכירה את הצורך בשחיטה, ובמקום "שחיטה" היא משתמשת במונח "איסוף": "הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם . . דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם"7. מכאן למדו חכמים שדגים אין צורך לשחוט ומותר פשוט לאסוף אותם מן המים ולאכול מיד8.

דגים חיים

למרות שדגים אינם צריכים שחיטה ומותר לאכול כל דג ממין טהור ולא חשוב כיצד מת, אף על פי כן אסור לאכול דג חי ממש, כלומר שאינו מת. זאת, משום שאכילת יצור חי היא דבר מאוס, וחכמים אסרו לאכול מאכלים שמאוסים בעיני רוב בני האדם, בעקבות אזהרת התורה: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם"9.

עם זאת, מאחר שאין איסור "אבר מן החי" בדגים, מותר לחתוך חלקים מדג חי ולאכול אותם, שכן החלקים שכבר נחתכו מן הדג אינם חיים יותר ואין מיאוס באכילתם10.


הערות שוליים

1.

על מצוות שחיטה ופרטיה, ראו: הלכות שחיטה ברמב"ם, טור, ושולחן ערוך - יורה דעה.

2.

ויקרא, פרק יז, פסוק יג; דברים, פרק יב, פסוק כא.

3.

ראו רמב"ם, שם, הלכה א.

4.

על איסור "אבר מן החי", ראו: רמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ה; שולחן ערוך, יורה דעה, סימן סב.

5.

על איסור "נבלה", ראו רמב"ם, שם, פרק ד.

6.

על איסור "טריפה" ראו רמב"ם, שם, הלכות ו-ט. על סוגי ה"טריפות" ופרטיהן, ראו: רמב"ם, הלכות שחיטה, פרקים ה-יא; שולחן ערוך, שם, הלכות טרפות.

7.

במדבר, פרק יא פסוק כב.

8.

רמב"ם, שם, הלכה ג.

9.

ויקרא, פרק יא, פסוק מג. מסכת שבת דף צ עמוד ב; רמב"ם מאכלות אסורות, פרק יז, הלכות כט-ל.

10.

רמ"א ונושאי-כלי השולחן-ערוך, יורה דעה, סימן יג, סעיף א.

(מכון הלכה חב''ד)

14 תגובותמיון לפי