תודה
הסיפור החסידי היומי
סיפור חסידי
בתאריך ה׳ טבת תשמ״ז החליט בית המשפט בארה״ב כי כל הספרים בספריית ליובאוויטש שייכים לרבי ולחסידיו.
לרגל יום השנה ה׳ טבת נביא את סיפור גלגוליו של סידור הבעל שם טוב , עד הגעתו לידי האדמור הקודם של חסידות חב״ ד , רבי יוסף יצחק שניאורסון ומשם לספריית ליובאוויטש.
לאחר פטירת הבעל שם טוב הועבר סידורו לידי
בנו יחידו של הבעל שם טוב,
רבי צבי שהיה צדיק נסתר.
אחריו עבר הסידור לבנו רבי ישראל שהיה בן גילו וחברו הקרוב של הרה"ק רבי מרדכי מטשערנוביל.
באחד ממסעותיו של רבי ישראל הנכד, הוא עצר לחניה בעיירה יארוויטש, ושם חש שלא בטוב והבין ששעותיו ספורות.
הוא קרא לראשי הקהל ואמר להם שיש ברשותו את סידור התפילה של סבו הבעש"ט, וביקש כי לאחר הסתלקותו ימסרו את הסידור לרבי מרדכי מטשרנוביל.
רבי ישראל נפטר ונטמן ואנשי הקהילה נסעו לטשערנוביל לספר את הדברים לרבי מרדכי.
הם אמרו לו שהסידור ברשותם והוא יקבלו רק אם יבוא לשבות במחיצתם.
הצדיק מטשערנוביל הסכים, נסע ליארוויטש לשבת וקיבל את הסידור הקדוש.
בעיר קאמינקא התגורר חסיד ונגיד , רבי יצחק ליפסון שמו.
הסידור שכן ברשותו שנים רבות. הוא הגיע אליו ככל הנראה מבית טשערנוביל.
ייתכן על ידי זוגתו שקיבלה זאת בירושה.
אחד מסופרי אותה תקופה שכתב ספר על אודות הבעל שם טוב שלח איגרת אל הגביר וביקש פרטים על אודות הסידור.
הוא קיבל תשובה ערוכה היטב וחתומה בידי 'משה הוכמאן, מלמד בבית הגביר'.
באיגרת כותב המלמד שאדונו אינו מוציא כמעט את הסידור מבית גנזיו ואינו מראה אותו בשל הרצון לשמור עליו.
עם זאת הוא מעתיק מן הסידור נוסחאות ושורות שלימדו מעט על הנהגותיו הגלויות של הבעש"ט.
באחת המלחמות ירד הגביר ליפסון מנכסיו, ויורשיו מכרו את הסידור לאדמור הריי"צ, רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמור השישי של חסידות חב״ד , באלף דולרים לערך.
בהיות הריי"צ בוורשה עברה מפה לאוזן השמועה על שברשותו הסידור של הבעש"ט, ורבים מאוד הגיעו לראותו. הריי"צ נהג בעין טובה ובדרך כלל נתן לראות בתנאי שיטבלו טרם ביקורם במקווה טהרה.
הוא אף ביקש מאחד האדמו"רים שבא לראות את הסידור לטבול במיוחד בטרם ייגע בסידור, למרות שכבר טבל שחרית.
מחזה נפוץ היה למרגלות ביתו שבוורשה לראות תור ארוך של בחורים מישיבות שונות, פאותיהם נוטפות מי טהרה שעלו מן הטבילה והם דרוכים ונרגשים לפגוש בסידור התפילה של הרבי של כל הרביים, הבעל שם טוב.
הריי"צ הביא עימו את הסידור לניו יורק יחד עם ספרייתו המפורסמת.
בשיחה של הרבי מליובאוויטש , רבי מנחם מנדל שניאורסון, בשנת תשמ"ה סיפר הרבי שתמיד הייתה לו יראה גדולה מהסידור הקדוש עד שחשש להתקרב אליו ולגעת בו.
רק פעם אחת כשחותנו הורה לו להוציאו ולהראותו לחוקר מסוים, ראה את העמוד שבו ניכרות הדמעות וטיפות דם המאמץ בעבודתו הטהורה של הבעש"ט בימי ראש השנה.
בחודש אדר תשפ"ב התפרסם לראשונה באופן חופשי צילום מלא של כל הסידור, במסגרת פרוייקט הדיגיטציה של ספריית ליובאוויטש, ובכך הוא הפך לנגיש לעיון עבור כלל הציבור.