גדולי ישראל - רבי אהרן רוקח
רבי אהרן רוקח מבעלז
תאריך לידה 1880 אלול ה'תר"ם בלז, אוקראינה
תאריך פטירה 18 באוגוסט 1957 (בגיל 77 בערך) כ"א באב ה'תשי"ז ירושלים
מקום קבורה בית קברות הר המנוחות
אב רבי ישכר דב רוקח (הזקן)
האדמו"ר מבעלז ה־4
→ רבי ישכר דב רוקח (הראשון)רבי ישכר דב רוקח (חסידות בעלז) ←
רבי יהושע רוקח (מכנובקה־בעלז) ←
רבי אהרן רוֹקֵחַ (מכונה המהר"א מבעלז, בחסידות בעלז מכונה "דער רב זכרונו לברכה", אלול ה'תר"ם – כ"א באב ה'תשי"ז; 1880 – 18 באוגוסט 1957) היה האדמו"ר הרביעי של חסידות בעלז ורבה האחרון של העיירה בלז בגליציה לפני השואה. בהנהגתו השתקמה חסידות בעלז בארץ ישראל לאחר השואה.
קורות חייו
נולד בחודש אלול שנת ה'תר"ם (1880) לרבי ישכר דב רוקח, האדמו"ר השלישי בשושלת בעלזא, ולבתיה רוחמה רוקח נכדת רבי אהרן טברסקי מצ'רנוביל. בגיל צעיר התייתם מאמו וגדל בצל סבו רבי יהושע רוקח. בגיל 14 התארס עם מלכה, בת דודו, רבי שמואל מסקאהל ובב' באדר ה'תרנ"ח נישא לה. השידוך נסגר עוד בחיי סבו רבי יהושע מבעלזא ובעידודו. לרבי אהרן נולדו מספר בנים ובנות והוא איבד את כל משפחתו בשואה. לאחר פטירת אביו בשנת תרפ"ז (1926) מונה לממלא מקומו באדמו"רות ורבנות העיירה.
הבריחה מבעלז
בשנת ת"ש (1939), ביום הושענה רבה, נכנס חיל החלוץ הגרמני לבעלזא. לאחר שסיים את ההקפות בערב שמחת תורה מבלי לקצר בהן, החליט האדמו"ר להימלט מן העיר. הוא נמלט לגטו קרקוב ומשם לגטו בוכניה, ליד קרקוב, משם חולץ תמורת ממון רב, ביחד עם אחיו, הרב מרדכי רוקח מבילגוריי. בפסח שני, ט"ו באייר ה'תש"ג (1943) הגיע להונגריה, התיישב בבודפשט למשך שמונה חודשים עד כ"ד בטבת תש"ד (1944).
יציאתו מהונגריה
משנודע לו שהגסטאפו עוקב אחריו ודורש מממשלת הונגריה את הסגרתו בחזרה לשלטונות הנאציים עזב במהירות את הונגריה. הדרשה שנשא אחיו בשמו קודם עזיבתם עוררה לימים פולמוס סביב עזיבתו, בטענה שהדברים יצרו רושם שלא צפויה סכנה לנשארים בהונגריה.
הגעה לישראל דרך איסטנבול
בכ"א בטבת ה'תש"ד יצאו שני האחים מהונגריה ברכבת והגיעו לאיסטנבול. משם המשיכו לדמשק במכונית שהסוכנות היהודית העמידה לרשותם. משה חיים שפירא, בעידודו של הרב יצחק אייזיק הרצוג, פעל להשגת רישיונות עלייה ממכסת "ציונים ותיקים" עבור שני הרבנים.
ביום חמישי ט' בשבט ה'תש"ד (3 בפברואר 1944) הגיעו השניים לארץ ישראל.
בישראל
האדמו"ר סירב להפצרות חסידיו לגור בירושלים, בבני ברק או בפתח תקווה, קבע את ביתו ברחוב אחד העם במרכז תל אביב. היו לו לכך נימוקים רבים, ובהם שבתל אביב אין שום מסגד או כנסייה.
בשנת 1944 סירב להפצרותיו של עמרם בלוי שיצא בקריאה לפרישה מכנסת ישראל.
הקים מחדש את חסידות בעלז בארץ ישראל, תחילה בתל אביב, ואחר כך בירושלים, בני ברק וחיפה. בקיץ, מערב חג השבועות עד אחרי חגי תשרי, היה שוהה בירושלים, עד שנת ה'תשט"ו (1955) בשכונת קטמון, ומאוחר יותר ברחוב אגריפס ליד ישיבת בעלזא.
לאחר השואה נשא הרב אהרן לאשה את אסתר הגר, בת ר' יצחק מאיר הגר מסטאנוביץ', אחות ר' יהודה זונדל הגר, אביהם של האדמו"רים מסאווראן. נישואים אלה הסתיימו בגירושין תוך זמן קצר.
בשנת ה'תש"ט (1949) נישא לחנה, בתו של הרב יחיאל חיים לאבין ממאקווא ואלמנת האדמו"ר יוסף מאיר פולק מבערגסאז שנרצח בשואה. בעת נישואיהם היו לה בן ובת מבעלה הראשון והאדמו"ר הפך לאביהם החורג. הבן הוא הרב אברהם אלטר פולק האדמו"ר מבערגסאז-פתח תקווה, הבת היא ביילא חיה, שהייתה נשואה לרב מנחם מנדל מנדלזון.
פטירתו והלווייתו
בליל שבת פרשת עקב כ' באב ה'תשי"ז (1957) השמיע האדמו"ר לחסידיו משא תורני כהרגלו מדי ליל שבת, בין השאר אמר: "כשאבא או רבי נפטר מהעולם, אם בניו או תלמידיו ממשיכים להתנהג בדרך הטוב שהוא לימד אותם, הם מרבים את שכרו של האבא או הרבי בעולם העליון". דבריו אלה התפרשו מאוחר יותר על ידי החסידים כצוואה מפורשת של הרבי. במוצאי שבת כ"א באב (18 באוגוסט 1957) נפטר בבית החולים שערי צדק.
הלווייתו התקיימה למחרת, והשתתפו בה אלפים. במקביל נערכו הספדים בבתי הכנסת בריכוזים החרדיים ברחבי העולם. הוא נטמן בבית העלמין "הר המנוחות" בירושלים, וקברו מהווה מוקד משיכה לציבור חסידי בעלז ולרבים מהציבור החסידי אשר מבקרים שם במשך כל השנה ובפרט ביום ה'יארצייט' - כ"א באב. על שמו נקראים רחוב קדושת אהרן בקריית בעלז בירושלים ובבית שמש, רחוב האדמור מבעלזא בבני ברק, וכן שתי ישיבות של חסידי בעלז בירושלים: ישיבת 'ברכת אהרן' בגבעת שאול ו'קדושת אהרן' בקריית בעלז. וכן ישיבת פאר אהרן באשדוד
אחיינו רבי ישכר דב רוקח, בנו של אחיו רבי מרדכי מביילגוריא, ירש את מקומו באדמו"רות. הוא היה ילד בזמן שנפטר דודו והחל להנהיג את החסידות כמה שנים לאחר מכן ומשמש כאדמו"ר מבעלז עד היום.
אמרות קודשו ומליצות זכות על ישראל
רגיל היה הרבי לומר, כאשר יש לכם רמב"ם מוקשה, אתם עמלים ויגעים לישבו – גם כאשר רואים תמיהה על הנהגה של יהודי מצווה לחפש אפילו בעמל רב לימוד זכות כדי לתרצו.
כשהביאו לו לטעום ממאכלי השבת התבטא ואמר, חסידים הראשונים אהבו הרבה פלפל חריף. היום עקב חולשת הדור צריכים להעדיף במקום הפלפל חריף, הרבה סוכר כי זקוקים כעת להמתיק את המרירות.
פעם התבטא בשם אביו, "כשבאה ליהודי הזדמנות לפגוע בחברו ולומר לו מילות קנטור והוא מתאפק – הדבר נחשב בשמים כאילו צם פ"ד תעניות"! הוסיף הרבי, כך אמר אבי בדור שלפני החורבן של השואה. כיום, שהעולם שבור ורצוץ אחרי החורבן של השואה כשאחד מתאפק לא לפגוע בחברו הרי זה פי ארבע מפ"ד תעניות!
דרכיו
בקרב חוגי החסידים התפרסם הרב רוקח כצדיק וכבעל מופתים. רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם, הרבי משינובה אמר עליו כשהיה צעיר לימים שנראה שהיצר הרע שכח ממנו. נודע כמי שממעט באכילה. הוא טען שניתן לעבוד כך את הקב"ה באופן נעלה יותר.
הקפיד ללחוץ את ידיהם של ילדים לפני גיל בר מצווה רק באמצעות מגבת שבה עטף את ידו. היה נוטל את ידיו פעמים רבות במשך היממה.
מסופר כי אמר על עצמו: "במידה שאדם נולד עמה מותר לו להתפאר בה, אני ברוך השם, נולדתי עם מידת הרחמנות".
נודע גם בכך שאינו מסוגל לשמוע רע על שום יהודי, ואפילו ברמז. לכן הקפיד לא לומר על אדם שהוא "מחלל שבת", אלא "שוכח עיקר שבת" או "החושב שהוא יום שישי". הוא תמך בחזית הדתית המאוחדת בבחירות לכנסת הראשונה, שבה השתתפו אנשי אגודת ישראל יחד עם המזרחי והפועל המזרחי. כשאחד מחסידיו אמר שהתאחדו בה יהודים וגויים ביחד (וכוונתו ב"גויים" הייתה לדתיים לאומיים), הזדעזע והורה לו כמה פעמים ליטול את ידיו שלוש פעמים, ולחזור ולומר שהתאחדו יהודים עם יהודים. לבסוף הזהירו שלא לומר שוב את דבריו הקודמים.
אמר שבארץ ישראל יש להקפיד להעסיק יהודים, ובפרט בבניין בית כנסת. סיפר שאביו רבי ישכר דב רוקח (הראשון) אמר שרוצה להקפיד על כך אבל לא יכול מפני החשש מאיבת הגוים בגלות, וסיים שאם כן בבואנו לארץ ישראל יש להקפיד על כך.
משפחתו
כל ילדיו נולדו מאשתו הראשונה. מלבד שני בניו אברהם ואלעזר ובת אחת שנפטרו בצעירותם, כל ילדיו נרצחו בשואה.
בארץ ישראל נשא לאשה את חנה רוקח, כשלה בן ובת שגודלו בבית האדמו"ר. נפטרה בתשע"ד.
בניו
רבי משה - חתן רבי פנחס שלום מוולברום נכד רבי שלום רוקח והחוזה מלובלין.
רבי ישראל - חתן רבי אליהו חיים מסקאהל נכד רבי שלום רוקח.
אברהם יושע העשיל.
אלעזר מנחם נחום.
בנותיו
איידעלע - אשת רבי משולם ישעיה זושא טברסקי בן רבי פנחס מאוסטילא חתן רבי ישכר דב רוקח (הזקן).
מירל - בזיווג ראשון אשת רבי יודא ווגשל מלבוב. בזיווג שני אשת רבי משה אליקים בריעה ז"ק.
רבקה מרים - אשת רבי שמואל פרנקל בן רבי אברהם יהושע העשיל אב"ד היבנוב.
שרה ברכה - אשת רבי ישראל רוזנפלד בן רבי נפתלי שמואל צבי מקמינקא.
חסידים בולטים
הרב יהושע מנחם אהרנברג, מחבר ספר דבר יהושע ואב"ד בתל אביב.
רבי צבי הירש רוזנבוים, האדמו"ר מקרעטשניף סיגט.
רבי אברהם חיים ראטה, האדמו"ר משומרי אמונים.
רבי חי יצחק טברסקי, האדמו"ר מרחמסטריווקא - ארצות הברית.
רבי משה נתן נטע למברגר ממאקווא.
רבי יוחנן סופר, האדמו"ר מערלוי.
הרב שלום ברנדר.
הרב נתן אורטנר.
הרב יוסף גרינוולד, האדמו"ר מפאפא.
משמשים בקודש בארץ ישראל
הרב שמואל אפרים זלמן הויפמאן משכונת גאולה ירושלים.
הרב ישראל יעקב קלפהולץ מוכר גם כר' ישראל באכניער, מחבר ספר אדמור"י בעלזא, ארבע חלקים.
הרב הלל וינד (חתן הרב פנחס עפשטיין ראב"ד בד"ץ העדה החרדית).
הרב יצחק לאנדא מחבר ספר בקודש פנימה שני חלקים.
הרב אברהם אלתר פולק האדמו"ר מברגסז פתח תקווה (בנו המאומץ מאשתו השנייה).
הרב אהרן מרדכי רוטנר.
הרב גרשון ריבנר.
הרב מנשה אייכלר.
הרב מרדכי ובר (מכונה ר' מרדכי'לע וועבער).
הרב יחיאל הירש.
הרב שלום פויגל.
הרב משה טוביה גרינצוויג.
הרב בנימין גרוסמן מירושלים.
הרב יוס'ל אייכלר (מקים ומייסד ישיבת המתמידים).
הרב משה יעקב זילבר (חתנו של הרב אברהם חיים נאה.
ועוד.
תורתו
דברי תורתו התפרסמו בספרים:
מהר"א, על ידי ישראל קלפהולץ, בהוצאת "מישור" בני ברק
לקט אמרי קודש 6 כרכים, על ידי אהרן רינגל
ביאורי החסידות, על ידי מכון "אור הגנוז", קריית בעלזא, ירושלים
הבינה והברכה, על ידי מכון "מעשה רוקח", קריית בעלזא, ירושלים, תשע"ה