תודה
אוצרות הגאולה • מתורת הרבי בעניני הגאולה העתידה - *בקשה דחופה*
בפרשתנו (יא, יג) נאמר "וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" ואמרו חז"ל (תענית, בתחילתה) "אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁהִיא *בַּלֵּב?* הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ תְּפִלָּה".
מצוות התפילה היא לבקש את צרכינו *מהלב*, *ברגש ובתחנונים* (אלא שצריך לבטא זאת *גם* בדיבור).
ולכן, כאשר תיקנו 'אנשי כנסת הגדולה' את נוסח התפילה, הם כללו בתוכה רק צרכים ש'חסרים' *לכל* יהודי ויהודי ו'נוגעים' לליבו או שהם צרכים שנוגעים *לכלל הציבור*.
כלפי מה הדברים אמורים: 'אנשי כנסת הגדולה' ראו לנכון להכניס בתפילה את ברכת "אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ . . כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם" – שהיא בקשה על הגאולה, כי היא צורכו הפנימי של *כל יהודי* וצורך ציבורי של *כללות העם*.
ומזה שאומרים אותה *בכל* תפילות היום (3 פעמים ביום), משתמע, שהגאולה היא צורך *דחוף ביותר*, שדורשת *מענה מהיר* ("מְהֵרָה תַצְמִיחַ").
מקור: ע"פ לקוטי שיחות חכ"ב ע' 116 ואילך; תורת מנחם – התוועדויות תשד"מ ח"ד ע' 2398; תשמ"ה ח"ג ע' 1949; שולחן מנחם ח"א ע' קעה