תודה
אוצרות הגאולה • מתורת הרבי בעניני הגאולה העתידה - *קיום מצווה מתוך השתוקקות*
בפרשיית 'והיה אם שמוע', נזכר עונש הגלות: "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה וגו'" (יא, יז) ובהמשך לזה, מובאות מצוות תפילין ומזוזה.
מבאר הרמב"ן (אחרי יח, כה – ע"פ הספרי כאן), שהקדוש-ברוך-הוא אומר בדברים אלו לבני-ישראל, שאף לאחר שיִגלו, ימשיכו לקיים את המצוות ("מְצֻיָּנִין בַּמִּצְוֹת"), כדי שכשיחזרו לארצם, לא יהיו עליהם המצוות כדבר חדש ועיקר קיום המצוות הוא "לַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ ה'".
זאת אומרת, שקיום המצוות כיום הינו 'סימן' והכנה לקיום המצוות בשלמות בארץ, בגאולה – "הַצִּיבִי לָךְ *צִיֻּנִים"* (ירמיה לא, כ. ראה ספרי ורמב"ן, שם).
ההתבוננות בהנ"ל לפני קיום המצווה, גורמת שנקיים את המצוות מתוך השתוקקות לגאולה, לזמן שבו נקיים את המצוות בשלמות.
וההוספה במצוות ומעשים טובים תקרב ותזרז את אותו זמן וכפסק-דין הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ד), שעל-ידי הוספת מצווה אחת, הריהו מכריע את עצמו והעולם כולו לכף-זכות ומביא ישועה והצלה לעולם.
מקור: ע"פ תורת מנחם התוועדויות תשמ"ו ח"א ע' 526 ואילך