אור החיים היומי
אור החיים יומי
מתורת רבינו חיים בן עטר הקדוש זצוקללה"ה
יום טוב ומבורך. יום שני יז' אב התשפ"ה
זכירת חסדי ה' - גדר גדול לעבודת ה', ולהיפך - עלול לבוא לידי כפירה
"וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל, וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת ה' אלקיך, וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם"
כתב *רבינו אור החיים הקדוש* לפרש סמיכות הפסוקים והעניינים, דהכוונה היא, שאם האדם ישכח שהקדוש ברוך הוא נותן לו כח לעשות חיל, ושהקדוש ברוך הוא גומל עמו טובות תמיד, עלול הוא לסור לחלוטין מדרך התורה, וללכת רחוק עד כדי לעבוד עבודה זרה, רחמנא ליצלן.
וכך כותב רבינו הקדוש דברים נוראים בענין זה, וזה לשון קודשו: שצריך לתת לבו על טובתו, כי מה' היתה לו, ודבר זה יעירהו תמיד להכיר בוראו והשגחתו עליו. ותחילת תחבולות היצר עם האדם היא להשכיחו דבר זה, ודרך זה יכנס לאבדו... הא למדת, שזכירה זו גדר גדול לעבודת ה', ומחסרונה ידיחנו השטן ממדריגה למדריגה למטה ממנה. עד כאן לשון קודשו.
ובפרשת ויחי על הפסוקים "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה, וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹקים בָּזֶה" כותב רבינו הקדוש וזה לשון קודשו: "דרך הצדיקים כשזוכרים הטוב אשר הגיעם, חולקים כבוד לה' כי הוא הנותן, כאומרו 'הילדים אשר חנן אלהים". עד כאן לשון קודשו.
כלומר, לרבינו הקדוש היה קשה מדוע הוסיף יוסף בתשובתו את המילים 'אשר נתן לי אלקים' שהרי לא נשאל על זה, וגם יעקב אבינו ידע זאת? אלא שכך הוא דרכן של צדיקים, להזכיר תמיד בפיהם שכל מה שיש להם, זה מתנת חינם מאת הקדוש ברוך הוא.
רבינו הקדוש מוסיף, שכך נהג יעקב אבינו, כשפגש אותו עשיו עם נשיו וילדיו, ושאל אותו *מי אלה לך* וענה לו יעקב אבינו *הילדים אשר חנן אלקים את עבדך* ולכאורה היה לו לענות במילה אחת *הילדים* אלא כל פעם שהזכיר דבר שיש לו, הקפיד להזכיר שזה מאת ה' יתברך.
ולפי דברי רבינו הקדוש בפרשתינו, מקבלים דבריו כאן ביאור עצום ונורא, שיעקב אבינו ויוסף הצדיק היו תמיד מעוררים עצמם לזכור טובות ה' עמהם, כדי שלא יבוא לידי כפירה חס ושלום.
[אור החיים עקב פרק ח פסוק ט. ויחי פרק מט פסוק ח]
בשורות טובות לכל בית ישראל
נפלא