תודה
אוצרות הגאולה • מתורת הרבי בעניני הגאולה העתידה - *לב מחודש ורך*
פרשתנו פותחת במילים "זֹאת חַֻת הַרָה". 'חוקה' היא מלשון חקיקה (ראה בחיי עה"פ), כאותיות החקוקות על האבן שהן חלק בלתי-נפרד ממנה. וכך צריך האדם לחקוק את התורה על לוח לבו – שהאדם והתורה יהיו לדבר אחד. וכמו-כן, עבודת השם של יהודי צריכה להיחקק ולחדור אל ליבו.
אך צריך להבין, בנבואות הגאולה נאמר (יחזקאל לו, כו): ""וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וגו' וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר" וכאן נזעקת השאלה: הייתכן ש'יסירו' מיהודי את 'לבו' בו חקק את עבודת השם שלו בזמן הגלות ו'יחליפו' אותו ב'לב אחר'?!
ביאור הדברים: ה'חקיקה' נעשית בעיקר על דברים קשים, כאבנים וכך, ליבו של האדם הינו בתחילה 'קשה כאבן', אך הובטחנו שלעתיד, לאחר עבודת ה'חקיקה' האמורה, נזכה משמים שלבנו יתרכך כ'בשר' עד שייעשה כ'חדש'.
מקור: ע"פ תורת מנחם תשמ"ב ח"ב ע' 1012