הסיפור החסידי היומי
סיפור חסידי
רבי זושא מאניפולי היה תלמידם של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב והמגיד ממזריטש- תלמידי הבעל שם טוב.
מסופר על רבי זושא מאניפולי
ששמע פעם מגיד אחד שדרש לפני הקהל בדברי תוכחה והפחידם בעונשי גהינום.
הציבור לא התעורר מדבריו וניכר כי דבריו לא נגעו בהם כלל.
אח"כ עלה רבי זושא לבמה ואמר:
אחים יקרים, הלא הקב"ה אוהב אותנו כל כך ומתנהג אלינו כל כך בטוב ואיך אנו יכולים לנהוג נגד רצונו?
מיד געו כל הקהל בבכי למשמע דבריו.
שאל אחר כך אותו מגיד את רבי זושא:
כיצד יתכן שעל אף שתיארתי בפניהם את מורא גהינום דברי לא השפיעו עליהם
ואילו בשמעם את דבריך , שאינם מטילי אימה, בענין אהבת ה' לעמו, נתעוררו מיד לתשובה?
אמר לו רבי זושא:
אתה בדבריך על העונשים, סגרת להם את הלבבות.
וכאשר סוגרים לב יהודי, אינו יכול לבכות ולהתעורר.
וכמזכירים ליהודי את אהבת ה' אליו, מיד מתחבר למקורו ונפתח ליבו והוא מתעורר לתשובה.
לרבי זושא, היתה דרך ייחודית להחזיר בתשובה.
כשרצה להוכיח אדם כלשהו, נהג להתוודות בפניו על חטאים שהיו זהים לאלו שחטא האדם שהגיע, ובני שיחו חזרו בתשובה.