אוצרות הגאולה • מתורת הרבי בעניני הגאולה העתידה: *יחס אישי ליהודי בודד ומרוחק*
הפטרת 'צום גדליה' מסתיימת בנבואה אודות 'קיבוץ גלויות' בגאולה הקרובה: "מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו".
ומשמעות הפסוק היא שיהיו שני 'קיבוצים' – "מְקַבֵּץ" ו"עוֹד אֲקַבֵּץ". ולכן מפרש רש"י שחלקו השני של הפסוק עוסק בגויים שיתגיירו אז ויסתפחו לבני-ישראל ועליהם נאמר "עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו", שיתווספו על 'נקבצי ישראל'. ופסוק זה בא בהמשך לקודמיו שעוסקים באומות העולם.
ויש לחדש פירוש נוסף, ששני ה'קיבוצים' עוסקים בבני-ישראל: בהתחלה הקדוש-ברוך-הוא יקבץ "נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל" מהמקומות שקיים בהם בהם 'ציבור', כלומר, 10 יהודים ומעלה.
ולאחר-זה יבוא ה'קיבוץ השני', שבהם יתקבצו היחידים, שנשארו בגלות לאחר 'קיבוץ הרבים'. והפסוק מחדש, שגם אותם יאסוף הקדוש-ברוך-הוא *בעצמו* והם יקבלו את אותו יחס של ה'רבים'.
וכוחו של ה'יחיד' מתבטא במועד קריאת ההפטרה – 'עשרת ימי תשובה', שבימים האלו 'תפילת היחיד' מתקבלת וחביבה לפני הקדוש-ברוך-הוא כ'תפילת הרבים'.
מקור: ע"פ ספר השיחות תנש"א ח"א ע' 18 ואילך