תודה
החיזוק היומי של רונן קרתא
חיזוק יומי - כד' אלול
פרשת - "ניצבים - וילך" - אתה לא מֶטֶר - אל תמדוד אנשים
במקום נידח בעולם היה אי קטן ושמו: "אי זקופי הקומה". מקור הפרנסה באי היה בתעשייה של קטיף פירות מעצים גבוהים.
תכנית הלימודים בכל בתי הספר התמקדה בצמיחה לגובה, ככל שהילד יגבה יותר, תעשיית הקטיף תהיה פורייה יותר. על כן בסוף כל שנת לימודים, מדדו את גובה התלמידים.
אלו שגבהו לגובה ממוצע, קיבלו ציון ממוצע, אלו שגבהו מעל הממוצע, קיבלו ציון לשבח, ואלו שלא גבהו מספיק, ננזפו על כך שלא השקיעו מספיק, שלא התאמצו, שלא היו חדורי מטרה.
כשיצאו התלמידים לקטיף, אלו שהגיעו לגובה העצים, עסקו בקטיף הפירות. אלו שלא הצליחו להגיע, לא קטפו פירות רבים והתחילו להפריע ליתר הקוטפים.
התושבים המודאגים החליטו לשאול בעצתו של האיש החכם באי. הציע החכם מספר דרכי פיתרון: "אפשר לנטוע עצים נמוכים יותר, שאליהם יוכלו להגיע גם הילדים הנמוכים.
ואפשר לספק סולמות כדי שהנמוכים יגיעו לגובה ויוכלו לקטוף את הפירות הנמצאים בצמרת".
שאלו אנשי העיר: "אם כך, כיצד ניתן ציונים לתלמידים? האם ניתן את אותו ציון לאלה שקטפו מהעצים הנמוכים כמו שנתנו לאלה שקטפו מהעצים הגבוהים? האם הילד שקטף בכוחות עצמו יקבל את אותו ציון כמו שקיבל הילד שנעזר בסולם?"
השיב החכם: "אלו שאלות טובות, עליכם להחליט החלטה חשובה: במה אתם מעונינים, בפירות או בציונים?"
*"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם" (דברים לא, ז)*
משה רבינו הגיע לסיום תפקידו כמנהיג והוא מעביר את מטה המנהיגות ליהושע בן נון לעיני כל ישראל, ובכך מחזק את מעמדו ונותן לו כוח וביטחון להמשך.
אולם כתוב במדרש שפְני משה כפְני השמש ופני יהושע כפני הירח, כלומר שכוחו של יהושע ינק מכוחו של משה, כשם שאור הלבנה יונק מאור החמה. ועוד שנשתכחו הלכות רבות מיהושע והיו לו ספקות בהלכה.
הבדלים רבים בין משה ליהושע, וחז"ל מחלקים להם ציונים. אך דבר אחד משותף להם - שניהם היו מנהגים. שניהם הובילו את העם, האחד מאיר, והשני פחות, האחד דיבר עם הבורא פנים אל פנים, והשני לא, אך לשניהם מעלות רבות וטובות, כל אחד ומעלותיו הוא.
הרבה דברים תלויים בציונים, ככל שהציון גבוה יותר ההערכה אל האדם גבוהה יותר.
אולם כדי למדוד באמת את טיבו של האדם, לא מספיק רק הציון שקיבל, ציון הוא מספר שאינו משקף את מעלתו של האדם.
כשאתה מודד אדם על פי ציון, על פי הספק, אתה מפספס את האדם, את מעלותיו ואיכויותיו.
הדבר ניכר בבית הספר ובבית הפרטי שלנו, מקטלגים את האדם לפי ציון, ומפספסים את מעלותיו האחרים.
כדי לקטוף יותר פירות צריך להתאים את השטח לאדם, צריך לתת לו את העזרים המתאימים כדי להצליח, גם אם האדם מקבל ציון נמוך הוא יוכל לקטוף פירות רבים.
אל לנו למדוד אדם על פי הישגיו, אלא על פי אישיותו ומידותיו, יתכן וזה העומד מולך מלא בתארים, אך חסר מידות, וזה, ואילו האדם הפשוט שאין לו תואר וציונים גבוהים, בעל חסד הוא, רחמן, מכיל ונעים שיח.
כשם שאתה מודד את האחרים כך גם בשמים מודדים אותך... נתייחס לכל אדם באשר הוא, נכבד, נאיר פנים, הרי כולם בסופו של דבר בניו של מלך המלכים... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)
יום טוב, שבת שלום ובשורות טובות
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים. אמן!