תודה
אור החיים היומי
אור החיים יומי
מתורת רבינו חיים בן עטר הקדוש זצוקללה"ה
יום טוב ומבורך. יום שני יג' אלול התשפ"ד
עולם הבא הוא 'מתנה' ולא 'תשלום'
וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:
רבינו האור החיים הקדוש מפרש על דרך הרמז, שהפסוק מדבר על ביאתו של האדם לעולם העליון, ולכן נאמר *ף'והיה' שזה לשון שמחה, כי אין ראוי לשמוח אלא כשהאדם זוכה להגיע לעולם העליון.
וזה לשון קודשו: והצצתי בפרשה זו שרומזת גם כן ביאת ארץ העליונה, ואמר 'והיה כי תבא' שאין ראוי לאדם לשמוח אלא כשיבוא לארץ העליונה על דרך אומרו ותשחק ליום אחרון, כי שמחת עולם הזה אינה אלא הבל ורעות רוח. וחזר ופירש על איזה ארץ מדבר ואמר 'אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה' כי לזו יקרא נחלת עולם. עד כאן לשון קודשו
ומוסיף רבינו הקדוש לפרש, מדוע נאמר בהמשך 'אשר ה' אלוקיך נותן לך' והרי האדם עמל הרבה בעולם הזה כדי לזכות לעולם העליון, ומדוע התורה מכנה את עולם העליון 'מתנה'?
ומתרץ רבינו הקדוש כי העמל והטירחא בעולם הזה, אינו שוה כלום ביחס לחשיבות ותענוג העולם הבא.
אולם ודאי שצריך האדם מצידו לטרוח ולעמול לזכות למתנה זאת, ולפי העמל בעולם הזה יזכה לכתר ועטרה בראשו לעולם הבא, ולכן נאמר 'וירשתה וישבת בה' שצריך האדם לטרוח, ויזכה לכתר בעולם הבא, וכמאמרם ז"ל 'צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם' - שכל אחד יושב עם העטרה שהוא זכה בכוח מעשיו.
וזה לשון קודשו של רבינו הקדוש: *ודקדק לומר 'נותן לך', כי בערך מה ששווה עולם העליון כל מה שיסגל אדם בעדו לא יגיע לחלק מאלף אלפים משוויו, ולזה אמר נותן לך בתורת מתנה. ולצד שצריך האדם לטרוח בעולם הזה לקיים תורה ומצוות, לזה אמר וירישתה. ואמר וישבת בה על דרך אומרם צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. עד כאן לשון קודשו.
[אור החיים כי תבוא פרק כו פסוק א]
בשורות טובות לכל בית ישראל