אוצרות הגאולה • מתורת הרבי בעניני הגאולה העתידה: *שכר או מציאה? ציפייה או 'היסח הדעת'?*
למציאת 'אבדה' ישנו מכנה משותף עם *ביאת* המשיח: הגמרא במסכת סנהדרין (צז, א) אומרת ש"מָשִׁיחַ, מְצִיאָה וְעַקְרָב" מופיעים "בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת".
חשוב להבהיר, ש"הֶסֵּחַ הַדַּעַת" האמור אינו סותר לציפייתנו התמידית לביאת המשיח, אלא להיפך:
חז"ל מדגישים שגם בזמנים שהחושך כפול ומכופל ובלתי מתקבל על הדעת ("הֶסֵּחַ הַדַּעַת") שהגאולה תבוא אז, בכל-זאת היהודי עומד איתן באמונתו ש"בְּהֶסֵּחַ" ומעל "הַדַּעַת" ו"בְהֶסֵּחַ הַדַּעַת" הזה יבוא המשיח!
ולא רק ש'הופעת' המשיח תתקבל כ'מציאה', אלא אף המשיח עצמו הינו בדוגמת 'מציאה', שנאמר (תהלים פט, כא): "מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי".
והקשר ביניהם: במציאה, נדרשת פעולה מינימלית כדי לזכות בה: להתכופף ולהגביה אותה, אך עֶרְכָּהּ גדול באין-ערוך ל"השקעה" ואינה כ'שכר' שהינו בהתאם לסוג העבודה ולגודל היגיעה.
וכך יהיה בגאולה: אמנם, היא תבוא לאחר השקעתם העצומה של בני-ישראל במשך הגלות, אבל השכר יהיה באין-ערוך להשקעה, כמציאה.
מקור: ע"פ תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ו ח"ב ע' 831 ואילך; לקוטי שיחות ח"י ע' 171 ואילך