היום הזכרתי את שניהם וגם סיפור אחר מהם. ואני מקבל את זה שהעלתה סיפור כזה שהיה זה...
הסיפור החסידי למוצ''ש
סיפור חסידי למוצ"ש*
סיפר המגיד מישרים רבי לייב מלאדיזען, שפעם אחת רבי שלום מארץ המערב גזר תענית, כיון שלא ירדו בירושלים גשמים (המקובל רבי שלום שרעבי – הרש"ש שהיה ראש ישיבת המקובלים בירושלים בשנים ת"פ – תקל"ז).
רבי שלום שרעבי היה צדיק גדול וחשוב, וציווה שכולם יתכנסו בבית הכנסת אחד להתפלל כדי להתפלל ביחד.
שלח הרש"ש לקרוא לרבי גרשון מקיטובר גיסו של הבעל שם טוב הקדוש, כדי שיתפלל לפני התיבה. ובירושלים המנהג היה, שמי שמתפלל לפני התיבה, צריך לומר דברי כיבושים (תוכחה).
הדרשנים בירושלים נהגו לומר דבר מהגמרא או המדרש או פסוקים כצורתן וכהוייתן, דהיינו בלשונם המדוייקת ולפי הסדר, ואם מי שעלה שליח לפני התיבה, והיה משנה מהלשון המדוייקת, הדבר היה לו חרפה.
רבי גרשון מקיטובר הכין את עצמו לדרוש, וחזר כל הלילה כמה פעמים, על הלשון המדויקת של הדברים בכדי שלא יטעה, ויאמר את הדברים כהוייתן, ועל כן, הוא לא ישן כל הלילה.
באשמורת הבוקר ניחר גרונו, ואמר לבנו רבי לייב: 'נתקלקל מילולי' (נלקחה ממני יכולת הדיבור), לך לרבי שלום שרעבי, ואמור לו, שאני, איני יכול להתפלל.
וכל אחד מהם התפלל במקום שרגיל להתפלל בו, ורבי שלום שרעבי התפלל בבית המדרש שלו במקומו, וירד אדם אחר לפני התיבה.
ובזמן השירה בתפילה, שמע רבי שלום שרעבי שקולו של רבי גרשון חזר, ולכן, לחש לו מיד אחר התפילה, וציווה עליו שילך להתפלל ליד העמוד.
ורבי גרשון הלך לעמוד לפני העמוד, והתפלל בקול את החזרה של תפילת שמונה עשרה, והתחיל לומר סליחות.
לאחר הפתיחה של הסליחות, ירד רבי גרשון מהתיבה, ולא רצה עוד להמשיך לומר את הסליחות.
ובנו רבי לייב שאל אותו, מפני מה עשה זה? והשיב לו: כשהתחלתי את התפילה, הרגשתי שהיא שגורה בפיו, וידעתי - שתפילתי תתקבל.
והרגשתי שאם אומר את הסליחות תיכף ירדו גשמים, ויראתי מגסות רוח, לכן לא התפללתי ליד התיבה, כי אני יודע, שלאחר תפילתי ירדו גשמים במהלך שניים או שלושה ימים רצופים לאחר זה, וכן היה.
רבי גרשון מקיטוב היה יראה שמא ידע הקהל, שבגלל תפילתו הזכה ירדו הגשמים, ונזהר, וגרם לגשמים לרדת בעקיפין, רק שלא יגיע לגסות הרוח..
היום יום א׳ אלול:
כשהיה הצמח צדק בן תשע שנים אמר לו רבינו הזקן: קבלתי ממורי (הרב המגיד) שקיבל ממורו (הבעל שם טוב) בשם מורו הידוע, אשר מיום שני דראש חודש אלול עד יום הכפורים, יאמרו בכל יום ויום במשך היום שלשה קאַפיטלאַך
פרקי) תהלים, וביום הכיפורים שלשים וששה קאַפיטלאַך: ט' קודם כל נדרי, ט' קודם השינה, ט' אחר מוסף, ט' אחר נעילה. ומי שלא התחיל ביום ב' דראש חודש יתחיל באותו יום שהוא עומד בו, ואת אשר החסיר ישלים.שבוע טוב ומבורך
- תודה רבה