תודה
החיזוק היומי של רונן קרתא
חיזוק יומי - א' אלול
סגולה ליום הדין
הטלפון בבית המרקחת צלצל, רופא המשפחה היה מעבר לקו. הרוקחת סיפקה תרופה שונה מזו שנרשמה על ידו והוא רצה לדעת ולהבין כיצד זה קרה.
הרוקחת התנצלה, והרופא נתן לה הרצאה ארוכה על "עד כמה חשוב לדייק במתן התרופה במרשם", על האחריות, ועוד כהנה וכהנה.
ביום שלמחרת סידרה הרוקחת את ערמת המרשמים, בתוך ערמת המרשמים היה גם המרשם המדובר, היא קראה אותו שוב כדי לבחון כיצד טעתה, אולם להפתעתה גילתה שהיא אכן סיפקה את התרופה הרשומה במרשם, הרופא הוא זה שרשם תרופה שגויה.
היא טילפנה לרופא והסבירה לו שהטעות במרשם הייתה שלו.
הרופא הקשיב ואמר באדישות: "טוב, כל אחד יכול לטעות..."
לא תמיד הדברים הקורים בעולם מתאימים לעיניים שלנו, למחשבה ולטבע הנורמלי.
אם אנו רואים אדם המבצע פעולה הסוטה מהנורמה הקיימת, חובה עלינו לדון אותו לזכות. אין אנו באמת יודעים מה הייתה כוונתו האמיתית. ואם בכל זאת אנו רוצים להבין מדוע פעל כך, אנו צריכים לנעול את נעליו, ללכת בדרכיו, ליפול את נפילותיו, להרגיש את כאבו, לדמוע את דמעותיו ורק אז אולי נבין מדוע פעל כך.
יש פעמים בהן אנו דנים ושופטים אדם על טעויות שעשה, מבקרים אותו בשיפוטיות, ולא מנסים לברר לרגע מדוע פעל כך, וכיצד טעה.
אם הוא טעה, ודאי יש להעיר לו וללמדו לבל יחזור על כך שנית, אולם, מה קורה כשאנו טועים? האם אנו מבקרים את עצמנו? האם מקבלים את הביקורת הנשלחת כלפינו?... סביר להניח שלא.
אין אדם שלא טועה, שלא מועד.
לפני שאתה מתכוון להעמיד את חברך טעותו, תבחן את עצמך. האם הרצון שלך להעיר לו הוא כדי לתקן את מעשיו, ללמדו, או כדי להראות לו כמה אתה טוב ממנו...?
חודש אלול הוא חודש המכין אותנו אל המשפט שייתקיים בראש השנה. כולנו רוצים לזכות בדין, רוצים שיילמדו עלינו זכות, שיסתכלו על הדברים הטובים שלנו ואת האחרים ימחקו כלא היו.
איזו סנגוריה טובה יכולים אנו להביא איתנו למשפט? לדון אחרים לזכות.
כשם שאתה תדון אחרים לזכות, גם אם לפעמים עיניך ראו דבר אחר, תוכל למנף את המעשה הזה, לבוא איתו לבית הדין ולזכות בדין, מידה כנגד מידה.
כאשר אתה תשפוט את האחר לכף זכות, גם אותך יישפטו לזכות שם למעלה... ("חיזוק יומי - רונן קרתא)
יום טוב, חודש טוב ומבורך, בשורות טובות ובעזרת ה' ננצח
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים. אמן!