היום חל יום פטירתו
גדולי ישראל-רבי ישראל מרוז'ין
אדמו"ר חסידי, מייסד שושלת רוז'ין
רבי ישראל פרידמן מרוז'ין (5 באוקטובר 1796, ג' בתשרי ה'תקנ"ז – 9 באוקטובר 1850, ג' בחשוון ה'תרי"א), המכונה "הרוז'ינר", "הרוז'ינאי", "האדמו"ר מרוז'ין" או "מלך ישראל מרוז'ין", היה מייסד חסידות רוז'ין
קורות חייו
נולד בעיירה פראהבישט שבאוקראינה פלך ויניצה, בג' בתשרי תקנ"ז, לרבי שלום שכנא בן רבי אברהם המלאך, ולחוה בת מלכה בת רבי מנחם נחום מצ'רנוביל בעל ה"מאור עיניים". כשהיה בן שש נפטר אביו, והוא גודל וחונך על ידי אחיו, רבי אברהם מפראהביטש. בגיל שבע התארס עם שרה, בתו של רבי משה שהיה ראש ישיבה בברדיצ'ב ואחר כך היה רב בבוטושאן (בנו של רבי אליעזר ראש ישיבה בפינסק), ובגיל 13 התקיימה חתונתו בבוטושאן. בגיל 16 נפטר אחיו רבי אברהם, ורבי ישראל נתמנה כממלא מקומו.
את תחילת כהונתו כאדמו"ר עשה בפראהביטש, עיר מגורי אביו, משם עבר לסקווירא ומשם לרוז'ין (Ружин) - עיירה בווהלין בפלך ז'יטומיר כ-70 ק"מ דרומית לז'יטומיר, שעל שמה נתפרסם הוא ושושלתו אחריו.
הוא נודע באורח-חייו המפואר והמלכותי שלדבריו נועד להדגיש את מעלת ישראל, שהם בני מלכים.
אצל חסידיו הדבר נודע כ"דרך המלכות" או "חסידות מלכותית" ("מלכות'דיגע חסידות) - אורח חיים שאותו אימצו אדמו"רים רבים בעקבותיו, בין במוצהר ובין שלא במוצהר (המונח "חצר" בהתייחס לקהילה חסידית מקורו בחסידות רוז'ין)[דרוש מקור]. הוא היה מראשוני האדמו"רים שבנו ארמונות והתלבשו באלגנטיות אירופאית (הוא לא לבש לבן, שהיה אז לבוש האדמ"ורים) - בכך המשיך את דרכו של אביו. הוא לא התפלל עם חסידיו אלא ביחידות בחדר צדדי הצמוד לבית המדרש, המכונה "דאוונען שטיבל" (חדר תפילה). הוא נהג לנסוע במרכבה מפוארת.
על אף אורח חייו הראוותני הוא עצמו היה מתנהג בקדושה ובפרישות, הדבר התבטא בעיקר בכמות אכילתו הזעירה ובמיעוט שינתו. לפעמים היה מסגף עצמו בהסתר כמו למשל מנהגו הידוע שסיפר משרתו שבתוך נעליו המפוארות של הרוז'ינר היה אבנים קטנות כדי להרגיש את צער גלות השכינה וצער הריחוק של ישראל. הנהגתו התמוהה הייתה מנומקת על ידו שזה "הטעיית הסטרא אחרא" וירידה ל"קליפות" על מנת לדלות "ניצוצות". הוא העיד על עצמו (כרבי יהודה הנשיא בשעתו): "לא נהניתי מהעולם הזה כלל". עוד דבר שבזכותו התפרסם הרוז'ינר היה בשל דבקותו המתמדת בה'. כל דבריו ואפילו תנועותיו היו מדודים ושקולים בפלס ונעשו מתוך דביקות ומתינות מיוחדת שהביאה להתפעלותם של צדיקי דורו.
באביב של שנת תקצ"ח, בעקבות הלשנה, נאסר על ידי שלטון הצאר. הוא הואשם שציווה להרוג שני מוסרים (יהודים שהיו מלשינים לשלטון על העלמות מס בקרב הקהילה היהודית ועל חייבי-גיוס לא רשומים במפקד אוכלוסין). לאחר כמעט שנתיים - בשנת ת"ר, הצליח לברוח מהמאסר בעזרת שוחד שחסידיו נתנו למנהל בית הכלא, להבריח את הגבול הרוסי ולאחר נדודים וטלטולים רבים וקשים התיישב, בשנת תר"ב, באחוזת "פוטוק" שבעיירה סדיגורא הסמוכה לעיר צ'רנוביץ שבבוקובינה שבאותה תקופה הייתה חלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית, שם המשיך את דרכו המלכותית.
לאחר פטירת אשתו שרה, בשנת ה'תר"ז, נישא למלכה, אלמנת רבי הירש מרימנוב. רבי ישראל נפטר בג' בחשוון ה'תרי"א, ונטמן בעיירה סדיגורא בה התגורר בסוף חייו.
אדמו"רים רבים היו נוהגים לנסוע אליו, בהם רבי משה מקוברין ורבי דוד מלובין שהחזיקו את עצמם לתלמידיו.
משפחתו
בניו
רבי שלום יוסף פרידמן מסדיגורה ממלא מקום אביו בסדיגורה למשך כעשרה חודשים.
רבי אברהם יעקב מסדיגורה, אדמו"ר בסדיגורה לאחר פטירת אחיו רבי שלום יוסף
רבי דוד משה פרידמן מצ'ורטקוב - מייסד חסידות צ'ורטקוב
רבי דב בער פרידמן מלאובה (אנ').
רבי מנחם נחום פרידמן מייסד חסידות שטפנשט.
רבי מרדכי שרגא פרידמן מהוסיאטין - מייסד חסידות הוסיאטין.
בנותיו
גיטל - אשת רבי יוסף מנזון, בניהם רבי לוי יצחק מנזון מייסד חסידות אוז'ירן ורבי חיים דוד מייסד חסידות בראדי.
חיה מלכה - אשת רבי מנחם מנדל בנו של רבי יצחק מאיר מזינקוב ובזיווג שני אשת רבי יצחק טוורסקי מסקווירא.
לאה - אשת רבי דוד הלפרין מברדיטשוב, בנם רבי שלום הלפרין מייסד חסידות וסלוי. בנם השני היה רבי מרדכי חתן רבי שבתי מקישינב. חתנם היה רבי שלמה בן אחיה/גיסו רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה.
מרים - אשת האדמו"ר מנחם מנדל הגר מוויז'ניץ (ה"צמח צדיק").
תורותיו
דברי תורתו פורסמו בספרים רבים. ולאחרונה לוקטו כל מאמריו הפזורים והן מתוך כתבי יד, בספר עירין קדישין השלם ויצא לאור על ידי מכון שפתי צדיקים.
- היום חל יום פטירתו