המאמר המלא של יו''ר בל''ד, סאמי אבו שחאדה, שפורסם למחרת טבח 7.10 באתר הקטארי של עזמי בשארה: מבול אל-אקצא: הערות ראשוניות
למרות זאת, כמה הערות מהירות שעליהן ניתן לחשוב כעת. הראשונה שבהן היא החזרה על המילה "הפתעה" ועל המילה "הפתעה פתאומית" בכל אמצעי התקשורת, ובכל השפות, ובפיהם של מספר גדול מאוד של פרשנים, אף שמה שאירע לא היה אמור להפתיע איש.
מה שאירע ומתרחש עד לרגע זה עולה בקנה אחד לחלוטין עם חוק הפיזיקה שכולנו מכירים: לחץ רב מוביל לפיצוץ. עשרות שנות כיבוש ומצור, חיסול מנהיגים, הרג יומיומי של אנשים, ופגיעה בקדושת חייהם, ברכושם ובמקומות הקדושים של בני העם הפלסטיני — כל אלה אינם יכולים אלא להוביל לתגובת נגד. ההפתעה האמיתית היא יכולת הסיבולת של העם הפלסטיני עד שהגיע לנקודת הפיצוץ.
ההערה השנייה היא על המנטליות הגזענית הישראלית, המתייחסת לפלסטינים ולערבים בהתנשאות וביהירות איומות; והגרוע יותר ממנטליות זו הוא ההתרגלות של חלק מהערבים והפלסטינים לגזענות הזאת, קבלתה וההשלמה עמה. כאילו חייו של האדם הישראלי שווים פי כמה וכמה מחייו של האדם הפלסטיני. כמו כן, זכויותיו של האזרח הישראלי, חלומותיו ושאיפותיו כולן לגיטימיות ומקובלות, אפילו אלה הקשורות להתפשטות, להתנחלות, לכיבוש, למצור על מיליוני פלסטינים ולהרס חייהם מדי יום. ואילו זכותו של הפלסטיני לחיות בכבוד היא דבר זר ומנותק מן המציאות, וכך גם זכותו לשאוף להיפטר מן הכיבוש, להסיר את המצור ולהשתחרר, ולהקים את מדינתו העצמאית. המנטליות הגזענית הזאת, והשיח המתנשא שלה והקבלה שלה, שללו מן הפלסטיני את אנושיותו והפכו אותו לעובד גרידא שחולם לעבוד אצל ישראל, ושפסגת שאיפותיו היא שיוכל להשיג מזון ושתייה.
ההערה השלישית היא ההשוואה למלחמת תשרין (אוקטובר) 1973. מה שאירע רחוק מאוד ממלחמה זו בכל משמעויותיה והיבטיה. כמובן, מרכיב ההפתעה משותף; החשוב כאן הוא שישראל ומודיעין ישראל הם בני אדם כמונו. הם אינם יודעים הכול. כמו כן, ניתן למנוע מהם לחדור למדינותינו, למפלגותינו ולתנועותינו הפוליטיות. זאת, במקרה שתהיה לנו הנחישות ונתארגן כראוי. ויותר מכך, אם עזה הקטנה והנצורה הצליחה לעשות זאת וברמה כזאת, אחרים יכולים לעשות זאת בצורה יעילה ופשוטה יותר.
ההערה הרביעית היא על ההשלכות של המתרחש על תהליך הנורמליזציה. מדוע הוצבו כל כך הרבה שאלות סביב תוצאותיו של הקרב הזה על האפשרות לנורמליזציה עם סעודיה? העניין הזה אכן מוזר! מה הקשר מלכתחילה בין שני הדברים? האם הנורמליזציה היא אינטרס של הפלסטינים, משרתת אותם ומגשימה את האינטרסים שלהם בכל מקרה, או שמא היא אינה משרתת אותם אלא פוגעת בהם ובאינטרסים שלהם? האם אחד מתנאי הנורמליזציה הוא שהפלסטיני יהיה חלש, כנוע ונכנע רק לתכתיבים הישראליים? האם הפלסטיני החזק והמתנגד זקוק לנורמליזציה?
ההערה החמישית היא על המנטליות הפוליטית הישראלית הגזענית ועל מדיניות הנקמה. הנשיא האמריקאי, ג'ו ביידן, ומספר גדול של נשיאי מדינות אחרים נתנו לישראל אור ירוק לנקום בכל עמנו בעזה ולזרוע הרס ללא דין וללא פיקוח. וכעת כולם ממתינים לנקמה הישראלית בעזה, בגדה המערבית, בירושלים ובפלסטינים של 1948, מבלי שאפילו יקבעו כמה דם פלסטיני והרס יספיקו לישראל ולממשלתה הפשיסטית כדי שירגישו שמיצו את הנקמה. מדוע כל זה מותר לישראל? האם לפלסטיני יש אותה זכות? ואם מדובר במדיניות של אינטרסים, בגזענות ובסטנדרטים כפולים מצד מדינות המערב, מדוע אנו, הערבים והפלסטינים, מקבלים את ההתייחסות אלינו בצורה הזאת?
ההערה השישית קצרה ופשוטה, לכל "המתעניינים" בעובדי עזה. תנו לתמיכתכם בהם ולהבעת אהבתכם ודאגתכם להם להתבטא באמצעות תמיכה בכם בבניית עזה ושיקומה, במקום בשיקום ישראל.
ההערה השביעית והאחרונה היא על הקציר המדיני של הקרב הזה. לאחר כל המאבק והקורבנות הצפויים בקרב הזה, כדי שעזה, פלסטין ועמה יפיקו מכך את התועלת המרבית האפשרית, על ההתנגדות לשתף את אש"ף על כל מרכיביו בתהליך המדיני שייפתח בעקבות הקרב. כמו כן, עליה לשתף את המדינות הערביות החשובות והקרובות אליה, כדי להשיג את ההישגים הרצויים ואת הדרישות שהיא מבקשת להשיג. הדבר דורש בראש ובראשונה תיאום לסיום הקרב במינימום האפשרי של אבדות ולהשגת היעדים. ניהול סוגיה זו ללא שיתוף האחרים, הפלסטינים והערבים, יאריך בהכרח את הקרב, יגדיל את האבדות ויפחית את האפשרות להשיג את היעדים המדיניים.
מקור:
https://www.alaraby.co.uk/opinion/%D8%B7%D9%88%D9%81%D8%A7%D9%86-%D8%A7%D9%84%D8%A3%D9%82%D8%B5%D9%89-%D9%85%D9%84%D8%A7%D8%AD%D8%B8%D8%A7%D8%AA-%D8%A3%D9%88%D9%84%D9%8A%D8%A9
ידיעות קודמות:
https://rotter.net/forum/scoops1/964090.shtml
https://rotter.net/forum/scoops1/964054.shtml
אין אמון בשופטי בית משפט עליון