העולם הערבי פצח בחרם כולל על נתניהו: את המחיר תשלם ישראל (אלוף במיל' ישראל זיו , מעריב)
ערכתי לאחרונה בתאריך 06.05.26 בשעה 09:06 בברכה, מוטה זוכמיר
העולם הערבי פצח בחרם כולל על נתניהו: את המחיר תשלם ישראל | ישראל זיו
האמון בנתניהו אבד ומנהיגי העולם הערבי לא מוכנים לתת לו דבר ובעיקר לא לגיטימציה: מגמת החרם הזו עלולה להסתיים בחהמצת הזדמנות היסטורית מצד ישראל
ישראל זיו צילום: אבשלום ששוני
ישראל זיו
14:00 05/05/2026
נשיא לבנון ג'וזף עאון סירב לבוא לוושינגטון למפגש פסגה עם בנימין נתניהו למרות רצונו של דונלד טראמפ לסדר זאת. עאון כמו אל ג'ולאני, א-סיסי ובן סלמאן - או ליתר דיוק מרבית מנהיגי ערב - מחרימים לחלוטין את נתניהו ואינם מוכנים למגע עמו, לא פגישה, לא תמונה משותפת או לחיצת יד, אין להם אמון בנתניהו והנו המנהיג השנוא על מרבית העולם הערבי, הם רואים בו הגורם שמסכן את היציבות האזורית.
הסיבה הראשונה לטינה כלפיו היא המלחמה הבלתי נגמרת בעזה והסירוב של נתניהו לכל הסדר מדיני שישים סוף למלחמה שם, כאשר ברור להם שנתניהו עושה זאת רק משיקולים פנימיים ואישיים.
שנית, הפעולה בדוחא שעליה התנצל נתניהו פומבית בפני ראש ממשלת קטאר אבל בפעולה זאת חצה נתניהו את גבול הסוברניות הבסיסי שאסור לחצות, קטאר היא מדינה לגיטימית, היא בת ברית מרכזית של ארה"ב והיתה בת ברית של נתניהו שהשתמש בה להעברת הכסף לחמאס על פי בקשתו, קטאר עזרה בעיסקאות החטופים, קלות הדעת לתקוף עיר בירה ערבית העידה מבחינתם שנתניהו חסר אחריות ומסוכן לכולם.
הסיבה השלישית היא האופן שנתניהו גרר לראייתם את ארה"ב להרפתקה של המלחמה נגד איראן שהתוצאה שלה בנתיים, אחרי שהם כולם שילמו מחירים יקרים זה, ערעור ביטחון האזור ושהמשטר נותר על כנו רק קיצוני ונקמני יותר.
האמון בנתניהו אבד ומנהיגי האזור לא מוכנים לתת לו שום דבר ובעיקר לא לגיטימציה. הנורמליזציה עם סעודיה ירדה מהפרק, הרחבת הסכמי אברהם ירד מהפרק, גם ההסכם עם סוריה לא נחתם. ספק גדול לגבי לבנון, אם כי מצבה כעת שונה.
ללבנון חשוב מאד לנצל כעת את החולשה של הציר האירני כדי להקטין את חיזבאללה שמאיים על ריבונותה, באופן שיחליש אותו מאוד. ההסכם עם ישראל הוא מנוף עבורה לקבל תקציבים חיוניים מארה"ב וסעודיה, שתוכל בעזרתם לחזק את הצבא ולחזק את הכלכלה, ולכן ישראל היא רק מרכיב חיוני במהלך שלה. בהעדר כל חשיבה מדינית והעיוורון הפוליטי, ישראל מצייתת להפסקת האש בגלל תכתיב אמריקאי שלא להפריע למו"מ עם איראן.
ישראל שוב מאבדת הזדמנות להישג מדיני כפרי המלחמה הקשה והארוכה בתולדותיה. בדיוק כמו בעזה, שגם שם ניתן היה להחליף את ממשלת החמאס שמתחזקת בנתיים ברשות פלסטינית משודרגת שהיתה יכולה לשנות את עזה, ונתניהו משיקולים אישיים ופוליטיים בוחר להשאיר מלחמה פתוחה עם חמאס מתחזק על העדפת ביטחון ישראל, אותה מדיניות שהביאה להפקרה ב7 לאוקטובר, רק עולה מדרגה.
המדיניות של ישראל מבונאמת לחלוטין ואינה בידייה, אפילו החלטה על המשך מלחמה כבר לא בשליטתה. מצבה הבינ"ל של ישראל הנו הגרוע מאי פעם, מרבית המדינות למעט טראמפ שנראה שגם לו נמאס, אבל הוא מחליט בשביל ישראל אז אין לו בעיה, הם נגד ישראל כולל חרם אירופי שנרקם כעת. לא מיותר לציין את מצב האנטישמיות החמור המאיים בשל חוסר האחריות הישראלית על יהודי העולם.
ישראל מתקרבת לשלוש שנים של מלחמת התשה רב זירתית, מסובכת עם הישגים טקטיים נשחקים והולכים, ללא שום הישגים אסטרטגיים, ושום נקודת יציאה מהמצב.
מדבור כישלון אסטרטגי מהדהד שלא קרה לאורך כל שנות קיומה. האסטרטגיה הכוחנית וחוסר שיקול הדעת לפתוח במתקפה ב-6 זירות במקביל, במקום לרכז כוח ולהכריע זירה אחת ולסגור אותה לפני פתיחה של אחרת, לא רק שהיא מנוגדת לתפיסת הביטחון, היא הותירה את צה"ל מפוסק לחלוטין, באופן שהוא חלש מכדי להכריע אף לא באחת מן הזירות בשעה שההשגים הצבאיים נשחקים. שלוש רצועות ביטחון צרות, זה מצב טקטי זמני שמבטיח אי הכרעה ממושכת, דימום מתמשך וגם פתרון צבאי בלתי יציב.
החזקת הקו הצהוב בלבנון, אולי מונע ירי נ"ט על ישובים אבל נעקף בקלילות על ידי הכטב"מים והרחפנים והרקטות. גם הרס הבתים שם לא מבטיח אלה הישג זמני.
בסוריה, רצועת הביטחון הדלילה לא מוסיפה מאומה לביטחון, והיא לא משפיעה על תהליך בניין הכוח וההתעצמות של הצבא הסורי החדש המבוסס על אל קעידה בחסות טורקית, התקפה בסגנון ה-7 לאוקטובר תגיע משם, זאת רק שאלה של זמן ובאיזה עוצמה.
רצועת הביטחון בעזה, גם היא מראית עיין בלבד. היא ממש לא מפריעה לחמאס להתאושש ולהחזיר מצב לקדמותו כאשר כרגע אין לו עיניין לירות לעבר הישובים. כשיהיה חזק מספיק יחזור לפעול נגדינו.
באיראן מדובר בהישג טקטי מרשים, אך לפחות כעת אין שום הישג אסטרטגי מהותי. הגרעין שם, המשטר נוכח, חצי מהטילים קיימים, והקשר עם הפרוקסי שריר וקיים, ואפילו כופה באמצעות האמריקאים על ישראל הפסקת אש בלבנון.
המזה"ת באמת משתנה אבל לרעתנו. מה שנרקם מסביבינו זאת ברית סונית אזורית חדשה הכוללת את סעודיה, מצרים, פקיסטן וטורקיה ועניינה להחליש את ישראל בשלב הראשון ואח"כ אף להתהפך נגדה. מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל רע מאד, וספק רב אם בכוחה של הממשלה הזאת לתקן את זה
לא יפה למוחמד לשבור את החרם.
חחלחח
מה יש לומר?