מאחורי החגיגה בשוק הרכב: אלפי מכוניות חדשות יהפכו למשומשות עוד לפני שנמכרו
למרות הנתונים המצוינים כביכול בענף הרכב, היבואנים נלחמים בשעון. בקרוב הם ייאלצו לרשום עשרות אלפי מכוניות שיובאו בסוף 2024 כ"יד שנייה", בחלוף שנה ממועד ייצורן מבלי שנמכרו
מי שיבחן את המתרחש בימים אלה בשוק הרכב הישראלי לא יוכל שלא להיות מופתע: מדי חודש יבואני הרכב מדווחים על מספרי מסירות פנטסטיים שכמו "נוגדים את הטרנד" של מיתון, חשש ממלחמה וממצב כלכלי. בחודש שעבר לדוגמה נרשמה עלייה של כ-10% במסירות הרכב ביחס לאשתקד, נתון שכביכול מצביע על מצב מצוין בענף.
רק שבחגיגה של יבואני הרכב יש בעיה אחת: זה זמן רב שהנתונים שמתפרסמים מדי חודש אינם רלוונטיים למי שבאמת רוצה לרכוש מכונית, מכיוון שהם לא כוללים שני פילוחים חשובים: מסירות של רכבים לפי בעלות - ומסירות של רכבים לפי יום. מסירות של רכבים לפי בעלות חושפות כמה מכוניות יבואני הרכב מסרו לעצמם. ומסירות רכב לפי יום חושפות פשוט מתי זה קרה. אם ניקח לדוגמה את מסירות הרכב של אפריל, המסירות הרבעוניות לפיהן "השוק במגמת עלייה למרות המלחמה", נגלה כמויות משמעותיות של רישומים על שם ציי רכב. אבל יותר מכך - אם נבחן את המסירות לפי בסיס יומי נגלה עובדה שאמורה להדליק מנורה אדומה אצל כל מי שמסקר את ענף הרכב בישראל: בחודש שעבר נמסרו כ-27 אלף מכוניות. אבל מה שמוזר היה שחלק מכריע מהמסירות התרחש בשבוע האחרון של החודש. אם לחדד יותר, חלק גדול מאוד מהמסירות האלה התרחש ביומיים האחרונים.
אלפי מסירות ביומיים האחרונים של החודש
האם מסירות היסטריות ביומיים האחרונים של חודש מלמדות אותנו על התנפלות של לקוחות? התשובה היא שלילית - הן מלמדות אותנו על יבואן הרכב תקוע. ולכן היבואן ממהר לרשום מכוניות על שם ציי רכב, לדחוף אותן לסוחרים במחירי רצפה, וגם למכור אותן לעצמו. מי שיבדוק את מבצעי המכירות של יבואני הרכב, במיוחד על מכוניות חשמליות סיניות, אבל לא רק עליהן, יגלה שאפשר כיום לקבל מבצע כמעט על כל מה שיש לו ארבעה גלגלים. והמבצעים עושים את שלהם כמובן, אבל קשה לומר שמדובר בהתנפלות. כפי שהוסבר בכלכליסט, כיום הלקוחות הפכו להיות "חסיני הנחות", כלומר לכל היבואנים יש הנחות והטבות, אבל אלה כבר לא ממש משנות משהו ללקוחות שהתרגלו כבר למבול של מבצעים.
החודש הנוכחי, החודש של פסח, לא נראה טוב מבחינת מסירות רכב. ואנחנו נמצאים במרחק של פחות משבועיים מסוף החודש. פסח אחרינו, יום העצמאות לפנינו. סביר להניח שגם בסוף החודש הנוכחי לפתע ביומיים שלושה האחרונים של החודש יתרחש "פיצוץ של מסירות" וענף הרכב יסיים חודש טוב. אבל על עובדה אחת ממעטים לדבר: הבעיה האמיתית של ענף הרכב, גיולים של עשרות אלפי מכוניות, כבר ממתינה באופק. כיצד זה קרה? שילוב נדיר למדי של מתקפות חות'יות, זיכיונות יבוא חדשים וחוסר יכולת (טבעי) לחזות את העתיד.
גיול הוא למעשה רשימת הרכב כ"יד ראשונה", לאחר שחלפה שנה מיום ייצורו. לפי חוק, ליבואני הרכב מותר למכור מכונית ללקוח יד ראשונה כל עוד חלף פרק זמן של עד שנה מהיום בו יוצרה. אם חלפה מעל שנה, חובה לרשום את המכונית על "יד ראשונה". הסיבה לכך היא התיישנות של מכלולי הרכב השונים עקב עמידה ממושכת בחוץ, למשל צמיגים.
כיס מלא בזיכיונות, אוניה מלאה בהזמנות
אם נסתכל אחורה לתקופה של אחרי פסח 2024 אזי נגלה שלמרות המלחמה, ליבואני הרכב בהחלט היו הרבה סיבות לשמוח: גל של זיכיונות רכב חדשים עמד להגיע לישראל, רובם כמובן סינים. החל בצ'אנגאן וכלה בדונגפנג, הגלגול החדש של ליפמוטור, המיניוואנים החשמליים של מקסוס, ועוד ועוד. בתקופה של אחרי תערוכת שנחאי 2024 יבואני רכב רבים חזרו מסין עם חוזי הפצה ישראלים. רק שכאשר יצרן רכב חותם על חוזה הפצה, החוזה לא נחתם על בסיס "נחיה ונראה" אלא על סמך התחייבות של יבואן הרכב לרכוש כמות משמעותית מאוד של מכוניות. ולמה הכוונה במשמעותית מאוד? תלוי במותג כמובן, אבל המינימום שיבואן רכב ישראלי רוכש הוא כ-1,500 מכוניות. נתונים של חברות ספנות שהגיעו לידי "כלכליסט" חושפים שלמעשה אצל חלק מהמותגים החדשים שהגיעו לישראל, לדוגמה צ'אנגאן, מדובר אפילו במעל אלפיים מכוניות. במקרה של דונגפנג, שכיום בידי דלק רכב, נחשף בדיווח לבורסה ששווי המלאי של היצרנית שעבר ידיים הוא מעל 250 מיליון שקל. בקיצור: בשמש של נמל אילת (שהוא פשוט המקום בו הכי זול לאחסן כעת מכוניות למרות שהנמל לא פעיל בגלל החות'ים) משתזפות אלפי מכוניות בלתי מכורות שיבואני הרכב התחייבו עליהן ליצרנים הסינים.
בגלל החות'ים המכוניות יחגגו בקרוב שנה לייצור
כאן המצב הופך להיות יותר מורכב, במובנים מסוימים אפשר לומר שמה שעומד לקרות בקרוב הוא "סערת הגיול המושלמת" ויש לכך סיבות: בתחילת 2025 מס הקנייה על רכב חשמלי חדש עלה מ-35% ל-45%. מסיבה זו, כפי שקורה כל שנה, יבואני הרכב מיהרו להכניס לישראל מכוניות בנובמבר דצמבר, כדי לשחרר אותן ממכס בדצמבר בתעריף המס הישן. אבל 2024 לא היתה שנה רגילה: אשתקד החות'ים איימו על נתיבי הספנות ולכן המכוניות נשלחו לנמלי חיפה ואשדוד, ולא לנמל אילת. כך, במקום לשוט מסין לאילת האוניות שטו מסביב לאפריקה. המכוניות ברובן נפרקו בנמלים באירופה, השתזפו בשמש ואז המשיכו לישראל. כל התהליכים האלה כמעט הכפילו את משך השיט, כלומר במקום להגיע לישראל תוך כחודש, מכוניות הגיעו מסין לישראל תוך שישה שבועות עד חודשיים. כלומר: כדי להגיע לישראל בדצמבר, מכונית הייתה צריכה לעלות על האוניה לארץ באוקטובר. וכדי לעלות על המכונית באוקטובר, המכוניות צריכה הייתה להיות מיוצרת בספטמבר אשתקד.
https://www.calcalist.co.il/local_news/car/article/rkyt7w7kll
רק זה אולי יפחית את החזירות שלהם ושל המדינה