הצהרתו המלאה של ראש הממשלה בנימין נתניהו
לפתח דבריי, אני רוצה לשלוח בשמי ובשם רעייתי – ואני בטוח שגם בשמכם – תנחומים מעומק הלב למשפחתו של רב-סמל בכיר ראלב נסאר זיכרונו לברכה, שנפל היום בקרב ברצועת עזה. עם ישראל כולו אבל יחד עם המשפחה היקרה, ועם ישראל כולו מצדיע לו על גבורתו.
אני שולח איחולי החלמה שלמה ומהירה ללוחמות וללוחמים שנפצעו באותו קרב. אני מחזק את ידי הלוחמים והמפקדים. צה"ל יוסיף להגיב בתקיפות ולהגביר עוד יותר את הלחץ על חמאס.
אנחנו במלחמת תקומה – מלחמה בשבע חזיתות. למלחמה הזו יש מחירים כבדים מאוד, כי כל אובדן כזה הוא עולם ומלואו. אבל אין לנו כעם חפץ חיים שום ברירה – אלא להמשיך ולהילחם על עצם קיומנו, עד הניצחון.
אזרחי ישראל, כראש הממשלה שלכם – אני לא אכנע לרוצחים שעשו את הטבח הנורא ביותר בעם היהודי מאז השואה. כניעה כזו תסכן את ביטחון המדינה ותסכן אתכם.
אנחנו בשלב מכריע של המערכה, ובשלב הזה נדרשים אורך רוח ונחישות כדי לנצח. אם ניכנע לתכתיבי חמאס עכשיו, כל ההישגים האדירים שהשגנו – בזכות לוחמינו, בזכות חללינו, בזכות פצועינו הגיבורים – כל ההישגים הללו פשוט ירדו לטמיון.
כבר מתחילת המלחמה שמענו קריאות לסיים אותה – לסיים בכניעה. הקריאות הללו התגברו לאחרונה. אם הייתי נכנע לקריאות האלה – לא היינו נכנסים לרפיח, לא היינו כובשים את ציר פילדלפי, לא היינו מבצעים את מבצע הביפרים, לא היינו מחסלים את סינוואר, את דף, את הנייה וגם את נסראללה. לא היינו יוצרים את התנאים לנפילת המשטר של אסד ולפגיעה הקשה בציר האיראני. לא היינו משנים את פני המזרח התיכון. פשוט היינו ממשיכים לחיות תחת סכנה קיומית.
אני רוצה לומר לכם כמה מילים גם על איראן – אני מחויב למנוע מאיראן נשק גרעיני. אני לא מוותר על זה, אני לא מרפה מזה, ואני לא נסוג מזה – לא מילימטר.
אבל הכי משעשע זה לשמוע את הביקורת שמשמיעים אלה שהתנגדו לכל הפעולות שנקטתי לאורך השנים כדי לפגוע בתכנית הגרעין האיראנית. בלי הפעולות הללו – לאיראן כבר היה נשק גרעיני לפני עשור. אבל רבים מהמבקרים היום התנגדו לכל פעולה שעשיתי, לכל מדיניות תקיפה שנקטתי. אין גבול לצביעות.
ובאשר לשלוחה של איראן בעזה – אם לא נשלים את השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, השבעה באוקטובר הבא – והחטיפות הבאות – הם רק שאלה של זמן. חמאס לא מסתיר את כוונותיו – הוא אומר שיחזור לעשות זאת, והוא מתכוון לכך.
השארת שלטון חמאס על כנו בעזה תהיה תבוסה ענקית לישראל – וניצחון ענק לאיראן.
בסוף השבוע הזה, חמאס שוב דחה הצעה – הצעה שיכולה הייתה להביא לשחרור מחצית מהחטופים החיים שעדיין בעזה, ולהשבת חללים רבים. חמאס דורש סיום מוחלט של המלחמה, השארת שלטונו על כנו, נסיגה מלאה של צה"ל, ושיקום עזה בהשקעה כלכלית שתאפשר לו להתחמש מחדש ולתקוף אותנו שוב.
סיום המלחמה בתנאי כניעה כאלה יעביר מסר לכל אויבי ישראל: באמצעות חטיפת ישראלים אפשר להפיל את מדינת ישראל על ברכיה. זהו מסר קטלני – שטרור משתלם. מסר שפוגע לא רק בביטחונה של מדינת ישראל – אלא גם בביטחונו של העולם החופשי כולו.
כמובן שבנסיבות כאלה גם חזונו החשוב של הנשיא טראמפ – חזון שישנה את פני עזה אחת ולתמיד – לא יוכל להתממש.
אני מבהיר: לא נסיים את מלחמת התקומה לפני שנשמיד את חמאס בעזה, לפני שנחזיר את כל חטופינו, ולפני שנבטיח כי עזה לא תהווה עוד איום על ישראל.
יש גורמים בתוכנו שקוראים – באורח חסר אחריות – לסיום המלחמה לפי תנאי הכניעה של חמאס. מה הם עושים? הם מהדהדים מילה במילה את תעמולת חמאס. הם מתדלקים את המלחמה הפסיכולוגית האכזרית שהוא מנהל נגדנו – וגם נגד המשפחות. הם מרחיקים – ולא מקרבים – את שחרור החטופים.
חמאס הציג תנאים כאלה שוב ושוב בעבר, גם בעסקאות שחרור קודמות. איזה מנהיג אחראי יכול להסכים להם – במיוחד אחרי השבעה באוקטובר? אני בוודאי שלא. וגם אתם לא.
יש מי שאומרים לנו: תצאו עכשיו מעזה, תיפרדו מציר פילדלפי, תאפשרו לחמאס להישאר, ואז – רק אחרי שיחזיר את כל החטופים – תמשיכו להילחם. זה אבסורד. אבסורד שנאמר בקול, בשידור חי, כשחמאס מאזין. אתם מבינים? אומרים לחמאס: "אנחנו נשקר לכם. תאמינו לנו." וחמאס? הוא לא טיפש. הוא דורש ערבויות בינלאומיות – ערבויות שימנעו מישראל לחזור ולהילחם.
ואף מדינה – לא ארצות הברית, לא סין, לא רוסיה – לא תשתף פעולה עם תרמית כזו. זה יהפוך את החזרה למלחמה לבלתי אפשרית. לא תהיה לנו לגיטימציה. תראו כמה מהר איבדנו את הלגיטימציה הבינלאומית, אפילו למלחמה הכי צודקת בתולדותינו.
אחרי שחמאס רצח ביום אחד למעלה מ-1,200 מאזרחינו וחטף יותר מ-250 – תוך זמן קצר הלחץ הבינלאומי הופנה עלינו. חטפנו אמברגו נשק – גם ממדינות ידידותיות – ואנחנו עדיין מתמודדים עם האשמות שווא של רצח עם.
אני מבהיר: אין דבר כזה "פייק התחייבות". אם נתחייב לא להילחם – לא נוכל לחזור להילחם. חמאס דורש נסיגה מלאה – כולל מציר פילדלפי ומרצועת הביטחון – שמגנה על תושבי ישראל.
ואני שואל אתכם: האם לוחמינו נלחמו לשווא? האם גיבורינו נפלו לשווא?
גם בלבנון וגם בסוריה הקמנו רצועות ביטחון. נסיגה מרצועת הביטחון בעזה תביא לכך שחמאס ישקם את כוחותיו ויוכל לבצע שוב חטיפות וטבח.
חובתי כראש ממשלה למנוע זאת – ואני מונע זאת.
אני מאמין שאפשר להחזיר את חטופינו בלי להיכנע לתכתיבי חמאס. כך פעלתי עד עכשיו. כבר בדיוני הקבינט הראשונים, בכיר במערכת הביטחון אמר שנצטרך להתרגל לכך שלא נוכל להשיב אפילו חטוף אחד. אני סברתי אחרת. האמנתי – ואני עדיין מאמין – שהשילוב של לחץ צבאי ולחץ מדיני יביא תוצאות.
ואכן – עד היום החזרנו 196 חטופים, מהם 147 בחיים.
בעזה נותרו 24 חטופים חיים, ושלושה חטופים חללים.
המשימה טרם הושלמה – ואני מתכוון להשלים אותה.
מאז תחילת המלחמה, גם בימים האחרונים, רעייתי ואני נפגשנו עם רבות ממשפחות החטופים. נמשיך להיפגש עם כולן. אני רואה, שומע, ומרגיש את הכאב. זעקת הלב קורעת את הלב. אנחנו נגביר את הלחץ – עד שנשיג את כל מטרות המלחמה.
אני מדגיש: לא נוותר על אף חטוף – חי או חלל. אנחנו נחושים להשיב את כולם הביתה.
אזרחי ישראל, אנחנו בעיצומה של מלחמה רב-זירתית – מלחמה שלא הייתה כמותה. בזכות גבורת לוחמינו, בזכות הרוח האדירה של עמנו, בזכות המדיניות התקיפה של ממשלת ישראל – הגענו להישגים כבירים. אבל המשימות טרם הושלמו. ואנחנו נחושים להשלים אותן.
עם סיום חג החירות ולקראת חג המימונה, בפתחם של ימי הזיכרון והעצמאות – ימים שמאחדים את עמנו – אני אומר לכם:
אתגרים גדולים עוד לפנינו. ונוכל להם.
נוכל להם – כי נעשה זאת יחד. בנחישות, בעוצמה, באמונה, וברוח הגדולה המפעמת בעם ישראל.
יחד נעמוד, יחד נילחם, ובעזרת ה' – יחד ננצח.
https://www.youtube.com/live/MdOxgLW8yeI.youtube
לא חבל על הלבבות והמתח של כולנו?