חמאס דרש, ישראל כיווצה את הפרימטר ושער הגיהינום נפתח | תחקיר הקרב בנירים
הסכמי הפסקת האש שעליהם חתמה ישראל עם חמאס כדי לסיים את סבבי ההסלמה לאורך העשור שקדם לטבח 7 באוקטובר צמצמו והקטינו עוד ועוד את רצועת הפרימטר מעבר לגבול עם ישראל, שבה אסורה הייתה נוכחות של פלסטינים. התחקיר הצה"לי שמפורסם היום (שישי) על הקרב בקיבוץ נירים במתקפת חמאס מבהיר את התרומה של המהלך הזה לתוצאות הרצחניות של אותו בוקר, וכל זה - בזמן שהקמת ועדת חקירה ממלכתית לא נראית באופק.
הטרקטור העזתי שקרע לגזרים את גדר המערכת בקו דיווח מספר 164, מול יישובי "הפרסה" שבמרכז העוטף (נירים, כיסופים, עין השלושה, מגן וניר עוז) לא היה זר ל-153 הלוחמים מגדוד 51 של גולני ומחטיבה 7 של השריון ששמרו באותו סוף שבוע על הגזרה. הוא חרש שדה חקלאי בפאתי חאן יונס והגיע עד לטווח של 300-100 מטר מגדר הגבול. גם התצפיתניות של הגזרה הכירו אותו היטב, וכמוהו את הטנדרים של חמאס שבהם התניידו מדי יום "מגיני הספר" - מחבלים ששמרו כביכול על הגבול בשנים שקדמו למלחמה, ממש עד קו הפרימטר מצידו העזתי.
בשעה 6:30 בבוקר ב-7 באוקטובר, בחסות 700 רקטות ופצמ"רים ששוגרו למוצבי גזרת כיסופים, גמע הטרקטור תוך דקה וחצי את 300 המטרים עד לגדר, כשמאחוריו נעים רגלית כמה עשרות מחבלי נוחבה מהכוח הפורץ הראשון לעבר קיבוץ נירים. הייתה זו חדירת הגדר הראשונה בעוטף כולו. מיד אחרי שפרץ בקלות את גדר המערכת דהרו דרך הפרצה עוד אופנועים וטנדרים עמוסים במחבלים לכל הנגב המערבי וכן מזרחה לכיוון אופקים ונתיבות.
הקצין שתחקר את הקרב בנירים הוא אל"מ אלעד שושן, בן העוטף, ששירת באזור לאורך העשור הקודם כמפקד גזרת כיסופים וכסגן מפקד מגלן במבצע צוק איתן. הוא הכיר את האזור טוב אפילו יותר אחרי התקופה שבה פיקד על חטיבת צנחנים במילואים במהלך התמרון בעזה במלחמת חרבות ברזל, וגם מתפקידו הנוכחי כסגן מפקד אוגדת החוד הסדירה של פיקוד הדרום, 162, שחטיבותיה פועלות כיום בתוך הרצועה.
הפרספקטיבה שקיבל במהלך עריכת התחקיר זעזעה אותו. בתפקידיו הקודמים בתחילת העשור הקודם הייתה רצועת החיץ ברוחב של כקילומטר בתוך הרצועה, ואף עזתי לא הורשה להיות בתוכה. בהמשך כאמור הגיעו סבבי ההסלמה שאחריהם הסכים הדרג המדיני בראשות בנימין נתניהו לדרישות חמאס: בהתחלה כווץ עומק רצועת החיץ ל-800 מטר, ואז ל-600 מטר ובסוף ל-300 מטר. בחלק מהמקומות היא אף עמדה על 100 מטר בלבד, לטובת "אזורים חקלאיים" של העזתים.
הקרב בקיבוץ נירים לא היה מהקטלניים באותה שבת, אבל אחרי התחקיר גורסים בצה"ל את מה שכיום נראה מובן מאליו: אין כמעט משמעות לרצועת אבטחה של 100 מטר. "ההמלצה החד-משמעית נמצאת בסוף התחקיר", אומרים בצבא. "מעבר לכך שאסור להשלים בשום אופן עם נוכחות של ארגוני טרור על הגבולות שלנו, צריך שרצועת החיץ עם עזה תהיה לפחות ברוחב של קילומטר עם מוצבים שאנחנו מקימים בתוכה".
20 דקות ליד גופת המח"ט
חמישה אזרחים נרצחו בקיבוץ נירים וחמישה נחטפו לעזה והושבו לישראל. עשרה חיילים נהרגו בקרבות על הקיבוץ, בנוסף לשמונה לוחמים שנחטפו לעזה. חמישה מהם עדיין בשבי חמאס, ושלושה הוגדרו כחללים בשטח אויב. אחד מהם הוא הקצין הבכיר ביותר מאוגדת עזה שנפל ב-7 באוקטובר: מפקד החטיבה הדרומית של אוגדת עזה, אל"מ אסף חממי ז"ל, שדהר עם צוותו בג'יפ החפ"ק ממפקדת האוגדה הסמוכה לקיבוץ רעים אל פרצות הגדר הראשונות ליד נירים.
כאמור, הכניסה הקרקעית הראשונה של מחבלי הנוחבה לישראל הייתה בשעה 6:30 לערך, מאחורי הטרקטור שפרץ בקלות את שער הוברס. חממי וצוותו – סמ"ר תומר יעקב אחימס וסמל קיריל ברודסקי - נסעו בג'יפ כעשר דקות לנקודה ליד נירים ונעצרו כשהבחינו במחבלים. על-פי התחקיר, בדרך הספיק חממי להקפיץ את הכוחות האזרחיים בגזרה ואת החפ"קים, וב-6:44 הכריז בקשר: "כאן קודקוד, מכריז מלחמה".
אל"מ חממי ראה בדרכו לגדר מחבלים מגיעים לקיבוץ נירים ועשה את המוטל עליו", נקבע בתחקיר. "הוא נלחם בהם כחוליה כדי להגן על אזרחים ונגרר על-ידי שני לוחמיו למקלט בקיבוץ לאחר שנפצע מקליע בירכו ואיבד דם רב".
הקשר אחימס הספיק להכריז "המח"ט פצוע! המח"ט פצוע!", אבל בגלל המהומה ברשתות הקשר של הגזרה אף אחד בחמ"לים לא שמע זאת, ובמשך שעות לא ידעו בצה"ל ובאוגדה היכן נמצא מפקד החטיבה הדרומית. אחימס וברודסקי הספיקו להרוג שלושה מחבלים אך נפלו תוך זמן קצר בקרב של מעטים מול רבים.
נפילתו של חממי מנעה ככל הנראה תוצאות קשות יותר. לפי חקירות של מחבלים שנתפסו, ממצאים בזירה וחומרים מודיעיניים שנאספו בהמשך ברצועה, התברר שהכוח שהרג אותו בחר להתעכב ליד גופתו במקום להיכנס לקיבוץ הסמוך. המחבלים ראו את הג'יפ הממוגן ואת הציוד הרב והמשמעותי, והבינו שמדובר בדמות בכירה. לכן הם העדיפו להתמקד בחטיפת גופתו ולקיחת הג'יפ שלו לתוך עזה. בתחקיר מצוין כי "רק התיאום עם המפקדה שלהם בעזה, על מנת שלא תיפתח אש לעבר הג'יפ הצה"לי עם כניסתו לרצועה, נמשך כ-20 דקות שבהן עשרות מחבלים התרכזו בזירה ולא המשיכו לקיבוץ".
לכיתת הכוננות נמסר: זה עליכם
כוחות נוספים בגזרה, מחטיבה 7 ומגולני, הפגינו גבורה וקיבלו החלטות קריטיות בדקות הראשונות לטבח. אחת כזאת הייתה של סרן עומר וולף, שנהרג בהמשך אותו יום, להגיע דווקא ליישובים ולא להתקדם לגדר כנדרש בפקודות המקדימות.
הפלוגה מגולני, משולבת במעט טנקים, התמודדה עם 14 פרצות בגזרת יישובי הפרסה. התחקיר קבע שהכרעתה על-ידי חמאס נבעה "מכשל מערכתי ארוך שנים" ולא בגלל תפקוד הכוחות בשטח, שהגיבו מיד ולחמו עד שסמוך לשעה 7:30 איבדו את כל שרשרת הפיקוד בגדוד הגזרתי, מהמ"מים עד למפקדים הבכירים. הכוחות הללו מנעו חדירה של מחבלים לקיבוץ נירים עד לשעה 8:00, אבל נשחקו בגלל היתרון המספרי הגדול שהיה למחבלים (יחס של 3 ל-1), והעובדה שתגבור לא הגיע משום שחמאס הציב מארבים בצמתים באזור.
בהתאם, הלוחמים המעטים שנותרו ליד נירים הוסטו בחלוף כשעה על-ידי החטיבה המרחבית למוקדי לחימה קרובים, כמו בכיסופים, מה שאפשר לגל המחבלים השני להיכנס לקיבוץ נירים החל מהשעה 8:20.
עיקר מסע ההרג בנירים נמשך כשעה, עד 9:20, והמחבל האחרון חוסל בקיבוץ בשעה 14:00 על-ידי כוח התגבור הראשון שהגיע חצי שעה קודם לכן מבסיס ההכשרות של חטיבת הקומנדו. למעשה, רוב מחבלי הנוחבה עזבו את הקיבוץ בפקודה סביב 9:30, ומשעה זו החל להיכנס הגל השלישי, שכלל כמה מחבלי ג'יהאד איסלאמי אך בעיקר עזתים לא חמושים שבזזו, שרפו ואנסו.
מי שהתמודדו איתם במשך שעות היו שבעת חברי כיתת הכוננות של נירים, שנאלצו לפעול לבד, ללא צבא. עם זאת התחקיר הצביע על טעות של הרבש"צ, שבמשך כמעט שעתיים הורה לאנשיו לא לצאת להילחם אלא לירות מעמדות בבתיהם, למשל מהגג. רק סביב השעה 8:00 הוא התבשר שצה"ל או כל תגבורת אחרת לא יגיעו, והגנת התושבים היא "עליהם". הקריאה הראשונה שאליה יצאו חברי כיתת הכוננות הייתה לבית משפחה נצורה עם תינוק בן שבוע.
בתחקיר נקבע גם שרמת הכשירות של כיתת הכוננות הייתה בינונית עד נמוכה, ולא באשמתה: כמחצית מחבריה כלל לא היו ביישוב באותה שבת, מה גם שממילא צה"ל לא אימן אותם די הצורך והסתפק בכמה שעות פעם בשנה. גם אמצעי הביטחון שסיפקה המדינה לקיבוץ נירים וסביבתו היו מעטים, ודאי ביחס למפלצת הטרור שצמחה 1,800 מטרים מבתי התושבים.
התכנון: להגיע לבאר שבע
מהתחקיר עולה שבאזור קיבוץ נירים היו אמורים לפעול רק כמה עשרות בודדות של מחבלי נוחבה. רבים מהאחרים שחצו את הגדר יועדו להמשיך לבאר שבע ולכיבוש בסיסי חיל אוויר בדרום. "התגובה של לוחמי הבט"ש בגזרה העסיקה מאות מהמחבלים שלא המשיכו לעומק ישראל, ולכן הם פשוט הצטרפו לחבריהם ביישובי העוטף, כמו בנירים", נכתב.
התחקיר נתן גם תשובה ראשונית ומסוימת לשאלה כיצד לא ניתנה התרעה לכוחות בעוטף עזה, ולו של חצי שעה או אפילו 10 דקות. הרי אלפי מחבלים שמתארגנים לפלישה המונית יוצרים בהכרח חתימות מודיעיניות שצפות באוזן ובעין של צה"ל. אבל הכוח הראשון שחדר לישראל היה קטן יחסית וחשאי. הפלישה הרועשת הגיעה בעקבות פקודה שהוריד מטה חמאס רק לאחר השעה 6:29.
כמו לניר עוז הסמוך שהופקר, גם לקיבוץ נירים לא היה ניתן להגיע. כוחות התגבור של צה"ל שזרמו לעוטף התרכזו בצפונו, במרחבי שדרות, בארי וכפר עזה, ואלו שהגיעו מדרום נלחמו במרחבי כרם שלום ודרום חבל אשכול. יישובי הפרסה, שממוקמים באמצע העוטף ומוקפים בצמתים כמו גמה ומעון שעליהם השתלטו המחבלים מראש, סבלו מהיעדר כוחות תגבור עד לשעת צהריים. זה אפשר למחבלי חמאס לפגוע בשלושת הלוחמים שנותרו במוצב מארס הסמוך לנירים, ולחטוף את עידן אלכסנדר שעדיין בשבי.
התחקיר ציין לטובה את התצפיתניות של גזרת כיסופים, שתפקדו באופן הרואי גם כשמחבלים צרו על החמ"לים שלהן והמסכים שלהן הוחשכו כשחמאס השמיד את מצלמות התצפית. החיילות התבססו על מכ"מי התנועה והצליחו לפרש את הסימנים הללו כמיקום של מחבלים.
"הן העבירו דיווחים מסודרים ובקור רוח ללוחמים שנותרו בחיים", נכתב. "בשלב מסוים נשאר מפקד כיתה בן 20 בשטח ומולו בקשר תצפיתנית שמכווינה אותו, מבלי שיש לה אפילו מערכת רואה יורה. בשלבים הללו, מתוך 153 לוחמי הגזרה ומפקדיה מהשריון ומגולני, כ-100 נהרגו או נפצעו".
בקיבוץ נירים הגיבו על פרסום התחקיר: ״תחקיר צה"ל מחזק את גודל ההפקרה שהייתה כאן ב-7 באוקטובר בקיבוץ שלנו. קהילה שלמה שנאלצה להגן על עצמה יחד עם כוחות צבאיים מועטים, לוחמי צה"ל גיבורים שנפלו על אדמת נירים. אנו מרכינים ראש לזכרם של הנופלים שבאו להציל חיים.
״התחקיר הזה רק מחזק את הצורך הבהול בהקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את ההפקרה המערכתית ואת כל ההיבטים של המחדל ותסיק מסקנות ברורות כדי למנוע מאסון שכזה להתרחש שוב. היום, שנה וחצי אחרי, יותר מדי זמן, אנחנו אומרים באופן ברור: אין דבר חשוב יותר מהשבת כל החטופים הביתה. החיים לשיקום והמתים לקבורה. אנו דורשים מהממשלה לשים את נושא החזרת החטופים בראש סדר העדיפויות הלאומי ולהחזיר אותם עכשיו״.
עוד נאמר כי ״קיבוץ נירים ימשיך לעמוד איתן ולהיאבק למען השבת החטופים, תוך דרישה בלתי מתפשרת לאחריות ולשקיפות מצד הממשלה והצבא שהפקירו את תושבי העוטף. למרות ההרס הנורא והאובדן הכבד, אנו נשוב לקיבוץ ונבנה את ביתנו מחדש״.
https://www.ynet.co.il/news/article/hkrvxm2pye?utm_source=ynet.app.ios&utm_term=hkrvxm2pye&utm_campaign=general_share&utm_medium=social&utm_content=Header
ובכל מחיר!
הוא צריך להיענש ולשבת בצינוק, עד סוף חייו