עוד ניסיון סרק לגלגל אחריות ממחזק החמאס שלא העיר אותנו, וגם כאשר אנשיו החליטו לה...
הבועה הישראלית (4): מה קרה ב-7.10.23? תקציר ולקחים (דוגמאות בתגובות)
*** מה באמת קרה בשביעי לאוקטובר? ***
עיקרים: אסון ה-7.10 הוא כשל *מבצעי* הרבה לפני שהוא כשל מודיעיני, והרבה עוד יותר לפני שהוא כשל במדיניות. אם מאיזושהי סיבה אתם לא מאמינים למה שאתם קוראים כאן - לכו לבדוק את העובדות, ואם יש שאלה, אשמח לענות בצורה פרטנית.
מדינת ישראל הולכת לבחירות ב-27.10, ומן הראוי שייכתב סיכום כללי, ממעוף הציפור, של אירועי ה-7.10.23, כדי שאנשים יוכלו לקרוא ולחשוב. אני לא מצפה לשכנע כמו שאני מצפה לחדש כמה רעיונות שאינם שכיחים בתקשורת הישראלית. זה מה שזבנג וגמרנו חוזר עליו בסקופים: לא "חיילים טובים, מפקדים גרועים", אלא כשל של שכבה שלמה, כולל כוחות מובחרים, על רקע תרבות צבאית שמלכתחילה הייתה מנוונת מאוד.
אין כאן קשר ל-"ימין" ו-"שמאל", במובן של אידיאולוגיה פוליטית, כמו שקורה בחו"ל. אין כאן קשר מיוחד לראש הממשלה הנוכחי, ולמען האמת - גם לא לקודמיו. זה סיפור על צמרת שהבינה שעומד להתרחש אירוע חריג - וסמכה על אותם כוחות בדיוק שבחרה במודע להזניח.
לעובדות (נדלג על כל מה שנאמר בתקשורת הישראלית שהוא בדרך כלל הבלים):
1. בליל השבעה באוקטובר זוהו סימנים מובהקים לכך שחמאס מתכוננת לפעולה גדולה מאוד. ראש השב"כ עודכן, הרמטכ"ל התעורר, נעשו שיחות עם מפקד פיקוד דרום ועם ראש אגף המבצעים, והוחלט "להכיל" את האירוע - לתת לו להתנהל ולבלום אותו. כלומר - לתת למחבלי חמאס לנסות לפרוץ את המכשול, לבלום אותם ולהזרים כוחות לעוטף כדי לסגור את האירוע. החשש באותו הזמן היה לפגוע במאמץ המודיעיני ברצועה, או לחילופין לגרום להנמכת כוננות בגזרות אחרות בגלל ההתמקדות בעזה. חשוב לי להדגיש שבמציאות אחרת זה דווקא היה יכול להיות בסדר גמור . אין בעיה שמדינה מנסה "לנהל" ארגון טרור, כמו שאין בעיה שמערכת הביטחון תנסה "להכיל" אירוע טרור.
2. בדרך כלל מקובל לעדכן את הצמרת המדינית, אלא שזה לא נעשה מיד, אלא לאחר זמן ובצורה די רופפת. התקשורת נעשתה בין דרגים זוטרים, שוב מתוך מחשבה שמדובר באירוע שאפשר להכיל. אין כאן קשר אמיתי לדרג המדיני. מי שהחזיק במידע ומי שהחליט מה לעשות איתו ישב בתוך המערכת - מעין קצר חשמלי. היו לצורת העדכון הזו גם השלכות אחרות - צמרת הצבא באותם ימים הזדהתה עם מחאות השמאל נגד רפורמה במערכת המשפט, וזו הייתה דרך להגיד לצמרת המדינית שהצבא לא איתם. שום דבר דרמטי - פשוט הוכחה שהם יכולים להסתדר לבד. יש כאלה שמנסים לגרור את זה לבגידה, אבל אין כאן בגידה מהסוג שחושבים שהייתה.
3. הבגידה שהייתה היא בגידה מקצועית . צמרת הצבא הבינה, לפחות באופן תת-מודע, שאם אכן מדובר באירוע טרור גדול, צה"ל לא מוכשר לטפל באירוע בסד"כ מצומצם. איך הם ידעו את זה? כי הם בנו את הצבא הזה, שעמד להיכשל. הם קיצצו בהכשרות, הם סגרו את עתודות השריון, הם פגעו בתכנון המבצעי, והם יצרו תרבות "מיסטית" בתוך הצבא של הסתרת מחדלים, וחשיבה שטחית על עבודת הכוחות.
4. גם אם נגיד שהצמרת המדינית הייתה מעודכנת בזמן - הטבח לא היה נמנע אלא מצטמצם בממדים. לראשי השלטון הייתה אפשרות אחת בלבד למנוע את הטבח, והיא אם היו מעודכנים לפני פריצת הגדר, והיו מעודכנים בצורה מפורשת שעומד להתרחש אירוע גדול מאוד. הדרג המדיני היה מורה על גיוס מילואים והפניית כוחות לעוטף, ואם עדיין הייתה מתרחשת הפריצה, הרבה יותר חיילים היו נהרגים מאשר אזרחים, אבל בגלל שהצבא לא מאומן טוב, חמאס עדיין הייתה גובה מחיר גבוה מאוד בעוטף, ומצליחה להיכנס לישובים.
5. למה הצבא היה נכשל בכל מקרה? "זבנג וגמרנו" חוזר על עצמו כמו תקליט שבור בנושא הזה: ההיתלות במחדל המודיעיני היא התחמקות. התרחיש שעליו נבנתה ההגנה היה חוליה עד שלוש חוליות. המכשול הקרקעי נחשב מוגן מאוד. המענה האמיתי לאירוע טרור גדול בעוטף הופקד בידי טכנולוגיה ובידי חיל האוויר (והוא לא הגיע כמעט עד הצהריים). הבעיה היא שמלחמות מוכרעות על הקרקע. התקפות מהים ומן האוויר הן בבחינת מסייעות, ולא מכריעות. בבוקר פרצו את הגדר אלפי מחבלים על טנדרים ואופנועים, נשק קל ומטענים פשוטים. חובבנים גמורים. מולם עמדו מוצבים שבהם חיילים שלא התעוררו, וחיילים שכן התעוררו אבל שתו קפה בלי הציוד. גם אלה שידעו להילחם נכשלו במשימות (יחסית!) פשוטות כמו הגנה על צמתים, או הסתערות ביחסים שנטו מאוד נגד האויב. הטענה "חיילים טובים, מפקדים גרועים" אינה מחזיקה מים. חיילים רבים לא תפקדו. גם צוותים של שלדג, מטכ"ל ועוקץ ברחו תחת אש. בזמנו היו כמה וכמה פוסטים בסקופים שבהם ממש נאמר שכוחות מיוחדים סרבו להיכנס לתוך ישובים כדי להילחם. זה כבר לא קשור לאימי המלחמה, אלא להכשרה לקויה עד כדי כך שמי שאמורים להיות העילית שבכוחות חוטפים פיק ברכיים בלחימה ביחפים.
6. צריך שוב לחזור על הנקודה - גם הכוחות שהיו בעוטף בשביעי לא הצליחו להתמודד עם הפלישה, ולא בגלל היחס המספרי, אלא בגלל חוסר הכשרה מקצועית מספקת. לא קשור למודיעין. לא קשור לדרג המדיני. באשמת בכירי הצבא לדורותיהם, אבל בסופו של דבר באשמת מי שהיו. זה דבר קשה מאוד לומר, אבל גם מי שירד להילחם בעוטף בשביעי יכול להיות כן עם עצמו ולהודות בכך שאם הייתה ניתנת לו הכשרה אחרת - הוא היה יכול להציל הרבה יותר חיי אדם, ולמנוע הרבה יותר מוות מיותר, מידיהם של הפראים. זו אינה ביקורת אישית, זו ביקורת ארגונית. המטרה היא לא להכניס לכלא חיילים (אלא אם הם כשלו בצורה מחפירה), אלא לבנות את הצבא אחרת כך שלמדינת ישראל יהיה צבא שיהיה מסוגל להתמודד עם איומים הרבה יותר גדולים ומסוכנים כמו צבאות טורקיה ומצרים.
מסקנות
0. חייבת להתחולל מהפכה בתרבות הארגונית בצבא, ובמסגרתה שיפור ההכשרות ותחקורים מקיפים על כל תקלה מבצעית. לדוגמה, לא יכול להיות שנהרג מג"ד שריון מפגיעת רחפן, ומגלים שהדלת האחורית של הטנק הייתה פתוחה (יחד עם עוד דלתות טנק אחוריות רבות, כלומר יכול היה להתרחש אסון הרבה יותר גדול בקלות), והדבר לא מוביל לסגירת קורס מ"פ-מג"דים ולתחקיר כיצד אדם מקבל דרגת מג"ד ונוהג בחייו ובחיי פקודיו בזלזול כזה. כמה נקודות למי שרוצה מסקנות "פרקטיות":
(יש עוד הרבה דוגמאות, ואציין אותן למטה בתגובות בהמשך, ככל שאמצא אותן)
>>> יותר מטווחים.
>>> אימונים מורכבים יותר.
>>> יותר שעות של קרב מגע.
>>> ביטול קיצור השירות הטיפשי והארכה בחזרה ל3 שנים מלאות (לא, זה לא קשור לחרדים. זה קשור לזה שאנחנו רוצים לוחמים שיהיה להם מספיק ניסיון ולא ייהרגו כל כך מהר ובצורות כל כך מחפירות)
>>> ימי הישרדות נוספים, ודגש על עבודה בלי ציוד.
>>> החמרת המשמעת המבצעית עד כדי הדחה וענישה.
>>> שיעורים בהיסטוריה צבאית ומקת"גים גם לחוגרים (אפשר לוותר על הרבה שעות לימוד מבוזבזות בכיתות העלובות בביסל"ח), ועוד ועוד.
1. האוכלוסייה שממנה צמחה צמרת המטכ"ל של אותו בוקר היא במידה רבה האוכלוסייה של העוטף שנפלש. המטכ"ל שכשל בהגנה עליהם הוא בשר מבשרם. אותו בית ספר, אותה שכבה, אותה הנחה שאפשר לנהל גבול כמו שמנהלים עסק אזרחי. כלומר, התרבות הארגונית הקלוקלת של הצבא הושפעה מהרקע החברתי של בכיריו, ולהיפך - האוכלוסיה שממנה צמחו בכירי הצבא היא האוכלוסיה שהצבא נכשל להגן עליה.
2. אין כאן "ימין ו-"שמאל" כמו שמקובל בשאר מדינות העולם. מדינת ישראל קמה על ידי קבוצת עסקנים מבריקה, אבל חסרת כל הבנה בנושאים צבאיים או בנושאים כלכליים מורכבים. השאריות של הקבוצה הזו הם מה שנקרא היום "השבט הלבן". מי שצומח מתוכם ונהיה לבכיר בשירות הציבורי על פי רוב טבוע בדמותם של מייסדי המדינה - כלומר חאפר, אחד שסבור שאפשר לעשות דברים בצורה חובבנית ועקומה, ושהכל יהיה בסדר. "עתיד מתוק" אמר פעם שמה שחולל את מחאות קפלן היה הפגיעה בפנסיות התקציביות ובכספים של אותו פלח אוכלוסיה. יש בזה הרבה מן האמת. בשביעי באוקטובר העולם השלישי, מלא הטינה כלפי הציביליזציה המערבית, פלש לעוטף. החמאסניקים הם בסך הכל אספסוף צמא דם, מהסוג שמתואר ב"מחנה הקדושים". אין כאן מלחמת דת, והכישלון בהדיפה של החמאסניקים לא היה קשור במלחמת דת, או באיזה סכסוך אידיאולוגי. מדובר בברברים ששונאים את כל מה שיפה וטוב, ורוצים לשרוף את הערים שלנו עד ליסוד. אותה מערכת בטחונית שכשלה בשביעי באוקטובר לא עשתה זאת בזדון - מדובר פשוט באוסף של חאפרים חסרי אידיאולוגיה.
3. יש כמה אנשים במערכת הפוליטית שממש אפשר לסמן אותם כחאפרים שהרסו את הצבא לדורות - הרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק, הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט (שמתמודד כיום לראשות הממשלה). כל אחד מהם ביצע שורת מהלכים שהביאו את הצבא להיות קטן מדי ולא מוכשר מספיק כדי לעצור חמאסניק על אופנוע (!). "פאודה" היא סדרה שהיא בעצם שיר הלל לרמטכ"לים האלה - קבוצה של לוחמי עילית שמתקשה להתמודד עם אספסוף יחפים, אבל עדיין מציגה עצמה כמצוינת, ועדיין דורשת את הכרת הציבור.
4. ב-27.10 מרחיקים את החאפרים האלה ממוקדי הכוח של המדינה, כי עבודה גרועה וחוסר רצינות בהנהגת המדינה עולות בחיי אדם. מי שלא מעיר חייל, לא מחזיק מצבה בשבת, ולא מעביר עדכון בזמן, אסור לו להחזיק משרה ואסור לו לקבל החלטות על הציבור.
- תודה על הכתיבה המושקעת. אני מסכים ולא מסכים: ואכתוב ממש בקצרה בגלל מחסור בזמן. א...