26.08.2026
מרן החזון איש (הרב אברהם ישעיהו קרליץ) ראה בהגנה על רוחניותם ומסורתם של עולי תימן מפני ניסיונות העברה על דתם את אחת המשימות הדחופות והגורליות ביותר עם הקמת המדינה. בשנות העלייה ההמונית (1949–1950), נקלעו עולי תימן, שהיו בעלי אמונה תמימה ומסורת אבות מפוארת, לתוך מחנות עולים ומעברות. שם הופעל עליהם לחץ כבד מצד גורמים חילוניים לעזוב את אורח חייהם הדתי (אירועים שכונו בציבור הדתי והחרדי כ"העברה על דת" או שמד רוחני).כדי להילחם בתופעה, הוביל החזון איש מערכה רחבת היקף שכללה פעילות שטח, הקמת מוסדות וגיוס עולם התורה.עיקרי פעילותו ודאגתו של החזון איש לעולי תימן:הקמת "חבר הפעילים" (יד לאחים): החזון איש היה ממקימי ומכווני ארגון "חבר הפעילים". הוא שלח מאות בחורי ישיבות ואברכים (מפוניבז', סלבודקה ועוד) אל מחנות העולים (כמו ראש העין ועין שמר) כדי לרשום את ילדי העולים לחינוך דתי ותורני.עידוד מסירות נפש בשטח: הפעילים שנשלחו למחנות נתקלו לעיתים קרובות באלימות פיזית קשה, איומים ובמניעת פת לחם מצד מנהלי המחנות. החזון איש חיזק אותם ללא הרף. הוא אף אמר לפעילים שנפגעו כי התקיים בהם הפסוק "גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים".הקמת מוסדות וישיבות ייעודיים: החזון איש תמך כלכלית ורוחנית בהקמת מוסדות שיקלטו את בני תימן. דוגמה בולטת היא ישיבת "מקור חיים" שנועדה עבורם. הוא אף תרם מכספו האישי לציוד בסיסי (כמו מיטות) כדי לאפשר לבחורים ללמוד בתנאים נאותים.הערכה עצומה למסורת תימן: הדאגה של החזון איש לא נבעה רק מרצון להצלה, אלא גם מהערכה עמוקה לקהילה התימנית. הוא התבטא בהתרגשות על כך שיהודי תימן מחזיקים במסורת מדויקת ועתיקה, אות באות, עוד מחורבן בית ראשון. הוא אף נהג לברך על אתרוג תימני בשל האמון המוחלט שלו בטוהר מסורתם.לימוד משותף כערך עליון: כאשר נשאל החזון איש על ידי בני ישיבות האם הלימוד עם העולים החדשים אינו גורם ל"ביטול תורה" שלהם, הוא השיב נחרצות: ההצלחה בתורה מגיעה כסיוע משמים. כאשר אדם עוזר לזולת להתרומם רוחנית, הוא זוכה להצלחה גדולה יותר בלימודו שלו.מאבק זה של החזון איש ופעיליו הוביל בסופו של דבר להקמת "ועדת פרומקין" (ועדת חקירה ממלכתית שחקרה את החינוך במחנות העולים). הועדה אישרה כי אכן נעשו פעולות של כפייה אנטי-דתית וגזילת פאות, ובעקבותיה חלו שינויים מסוימים לטובת החינוך הדתי במחנות
השמאל לא השתנה