מכון מחקר עמית: ההסכם על “איסוף” נשק חמאס והפלגים ברצועת עזה – משמעויות ותגובות
עיקרים
ב-31 ביולי 2026, הודיעו נשיא ארה”ב טראמפ ו”מועצת השלום” על השגת הסכם עם חמאס על “מפת הדרכים” ליישום השלב השני של הסכם הפסקת האש ברצועת עזה. ההסכם גובש אחרי כשישה חודשים של סבבי משא ומתן בין חמאס והפלגים לבין המתווכות, אשר התמקדו בעיקר בסוגיית פירוק הנשק.
לפי “מפת הדרכים” המעודכנת, ישראל, חמאס והפלגים החמושים יפסיקו את הפעולות הצבאיות ברצועה, ועדת הניהול הפלסטינית תקבל את האחריות, כוח הייצוב הבינלאומי יתפרס ברצועה וועדת פיקוח תאמת את יישום השלב הראשון. חמאס והפלגים ימסרו את הנשק הכבד, מחסני נשק, אתרי ייצור והמנהרות לאחריות ועדת הניהול הפלסטינית שתאחסן אותם ותפקח עליהם. גם כלי הנשק של המיליציות הנתמכות על ידי ישראל יפורקו ויאוחסנו תחת סמכות ועדת הניהול. לצד זאת, יתאפשר להחזיק נשק אישי.
עוד נקבע כי כוחות צה״ל ישלימו נסיגה מדורגת מרצועת עזה לפי לוח זמנים שיוסכם עליו, בכפוף ליישום סעיף פירוק הנשק.
בחמאס אישרו כי התנועה קיבלה את ההצעה, אך קשרו את היישום של הוויתור על הנשק בנסיגת צה”ל ובפירוק המיליציות, בכניסת ועדת הניהול ופריסת הכוח הבינלאומי ובשיקום הרצועה והתקדמות לעבר הקמת מדינה פלסטינית. בכיר בחמאס טען כי הם “התגמשו” כדי לסיים את “התוקפנות”, אך הבהיר כי התנועה תמשיך לפעול “לשחרור כל האדמות שלנו מהכיבוש בכל המישורים”.
בג’האד האסלאמי בפלסטין הבהירו כי עדיין לא קיבלו את ההסכם וכי הם מקיימים הידברות עם חמאס והפלגים.
בראיית מכון עמית, ההסכם החדש לא ברור דיו, וממה שפורסם עד כה, הוא אינו מבטיח את פירוז הרצועה מכלי הנשק של חמאס ושאר הפלגים הפלסטיניים החמושים. חמאס והפלגים לא מתפרקים מהנשק הכבד ומשאר תשתיות הטרור הצבאיות שברשותם, אלא “מאחסנים” אותם עם אפשרות לשימוש חוזר בעתיד בשל משבר פוליטי והתפרקות הוועדה הלאומית, נסיגת כוח הייצוב הבינלאומי או השתלטות כוחנית של חמאס והחמושים על המחסנים כפי שהיה בהפיכה של חמאס ב-2007. כמו כן, לא ברור אם יהיה רישום מלא של מתקני הייצור, המנהרות ושאר התשתיות ואם הם יפורקו ו/או יושמדו לחלוטין תחת פיקוח יעיל ומעשי שאינו תלוי רק בקטר ובתורכיה המקורבות לחמאס. המתווה הנוכחי גם אינו מבהיר אם מסירת הנשק תתבצע לפני שתחל נסיגת כוחות צה”ל, כפי שדורשת חמאס, או שפירוק הנשק יהיה תנאי לנסיגה, בהתאם לעמדת ישראל.
סוגיה בעייתית נוספת במתווה היא האפשרות לשמור על “נשק אישי”, כאשר על אף הדרישה לרישום ולקבלת רישיון, היא אינה מבטיחה פירוק מוחלט של הזרועות הצבאיות ואינה מונעת לחלוטין מפעילי טרור ומפעילים נוכחיים במשטרת חמאס להישאר חמושים, במיוחד אם ישתלבו במנגנונים החדשים ברצועה. נוסף על כך, המתווה אינו קובע מה יעלה בגורלם של מפקדי הזרועות הצבאיות ופעילי טרור, בהם גם מעורבים במתקפת ה-7 באוקטובר 2023, ואם הם יידרשו לצאת מהרצועה. יודגש כי הצהרת חמאס שתפעל “לשחרור כל האדמות שלנו מהכיבוש בכל המישורים” מבהירה כי התנועה אינה זונחת את המשך המאבק המזוין נגד ישראל ורואה בהסכם אם ייושם, רק עוד שלב שיאפשר להם להתארגן לצורך גיוס משאבים, התעצמות והכנה לעימות עם ישראל בעתיד.
ההסכם, כפי שידוע עד כה, גם יוצר מגבלות לצה”ל בהפעלת הכוח וביכולת הסיכול אל מול איומים מידיים או מתפתחים, מאחר שאינו מתייחס במפורש לזכות הפעולה של ישראל במקרה של הגנה עצמית, אלא רק דורש ממנה לסגת מרצועת עזה בהתאם לצעדים מצד חמאס.
רקע
“תוכנית עשרים הנקודות” של נשיא ארה”ב טראמפ לעתיד רצועת עזה, אשר הוצגה בשלהי ספטמבר 2025, היוותה בסיס להסכם הפסקת האש בין ישראל לבין חמאס שנכנס לתוקפו ב-10 באוקטובר 2025, במסגרתו כוחות צה”ל נפרסו מחדש ברצועה, שוחררו החטופים הישראלים החיים בתמורה לשחרור מאות אסירים פלסטינים שהיו כלואים בישראל וחמאס החלה בהשבת גופות החטופים החללים. בתוכנית נקבע כי במסגרת השלב השני של יישום ההסכם, עליו עדיין היה אמור להתקיים משא ומתן עקיף בין ישראל לבין חמאס, לחמאס ולשאר הארגונים החמושים לא יהיה כל תפקיד בשלטון ברצועת עזה, וכי ״כל התשתיות הצבאיות, הטרור וההתקפיות, כולל מנהרות ומתקני ייצור נשק, יושמדו ולא ייבנו מחדש. יהיה תהליך של פירוז רצועת עזה תחת פיקוחם של פקחים עצמאיים”.[1]
ב-17 בנובמבר 2025, אישרה מועצת הביטחון של האו”ם את החלטה 2803, אשר אימצה את תוכנית טראמפ, וקראה ליישם אותה במלואה. בהחלטה נקבע בין השאר כי יוקם כוח ייצוב בינלאומי זמני (ISF), אשר יפעל לצד כוח שיטור פלסטיני מאומן “שעבר בידוק”, זאת בתיאום ובשיתוף פעולה עם ישראל ומצרים. צוין כי מטרת הכוח היא לסייע באבטחת הגבולות; ייצוב הסביבה הביטחונית כדי להבטיח את פירוז הרצועה, כולל הרס של תשתיות צבאיות, טרוריסטיות והתקפיות ומניעת שיקומן, ופירוק קבוע של הנשק של קבוצות חמושות בלתי מדינתיות; הגנה על אזרחים ועל הפעולות ההומניטריות; אימון ומתן תמיכה לכוחות שיטור פלסטיניים; תיאום האבטחה של המסדרונות ההומניטריים. עוד נכתב בהחלטה כי לאחר שהכוח הבינלאומי ישיג שליטה ויציבות בשטח, צה”ל ייסוג מהרצועה בהתאם לסטנדרטים, אבני דרך ולוחות זמנים למימוש הנסיגה שיהיו קשורים לפירוז מנשק, וזאת תוך הסכמה בין צה”ל, כוח הייצוב, המדינות הערבות להסכם וארה”ב. לצה”ל יתאפשר לשמור על נוכחות ביטחונית מצומצמת שתישאר עד שרצועת עזה תיחשב מוגנת מפני חידוש איום הטרור.[2]
באמצע ינואר 2026, הודיע הממשל האמריקאי על השקת השלב השני של הסכם הפסקת האש ברצועת עזה. עם זאת, בחמאס ובשאר הארגונים החמושים סירבו לדרישה לפירוקם מהנשק, על אף שרמזו על נכונות להקפיא או להשהות את השימוש בנשק במסגרת הפסקת אש ממושכת. הם הבהירו כי מדובר בסוגיה פנים-פלסטינית וכי הם מתכוונים לשמור על נשק “ההתנגדות” כדי להתגונן בפני ישראל עד להקמת מדינה פלסטינית. לצד זאת, המשיכו בחמאס בפעילות להתעצמות מחודשת וארגון מחדש של הזרוע הצבאית.[3]
בסוף אפריל 2026, במסגרת המאמצים לקדם את המשא ומתן,[4] הציגו הנציג העליון של “מועצת השלום”, ניקולאי מלדנוב, והמתווכות את מסמך של 15 סעיפים תחת הכותרת “מפת הדרכים ליישום השלב השני”. להלן סעיפים מרכזיים (אלשרק אלאוסט, 28 באפריל 2026; אלאח’באר, 30 באפריל 2026):
על ישראל להשלים את נסיגתה בשלבים לגבול הרצועה לפי לוח זמנים מוסכם ובר-יישום, בכפוף להתקדמות ניתנת לאימות, בתהליך איסוף הנשק.
איסוף הנשק יתבצע בהתאם ללוח זמנים מדורג ומוסכם, במסגרתו הנשק יועבר לוועדה הלאומית לניהול הרצועה. כל הקבוצות החמושות תשתתפנה באיסוף כלי הנשק. לוועדה הלאומית תינתן הסמכות הבלעדית לרשום נשק, להנפיק ולבטל רישיונות, ולאסוף כלי נשק ללא רישיון. מסירת הנשק האישי תתרחש רק במקביל למסירת נשקן של המיליציות, תוך הבטחת תנאים ביטחוניים מתאימים ושהמשטרה תוכל להבטיח את הביטחון האישי.
כוח הייצוב הבינלאומי יתפרס בין האזורים הנשלטים על ידי כוחות צה”ל לאזורים הנמצאים תחת שליטת הוועדה הלאומית. הכוח לא יעסוק בפעילויות שיטור, אך יורשה לתמוך בפעולות איסוף הנשק ובפעולות הומניטריות, ולספק להן הגנה.
מלדנוב הציג בהמשך את המתווה המעודכן של 15 סעיפי “מפת הדרכים”. להלן עיקריו: יישום ההתחייבויות הקיימות, כולל הכנסת הסיוע; ניתוק המעורבות של הקבוצות החמושות מניהול ענייני הרצועה; ביסוס העיקרון של “רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד”, כאשר רק מוסדות פלסטיניים רשמיים יוכלו לנהל את הרצועה ולשאת נשק, וכל הקבוצות החמושות תפסקנה את פעילותן; בניית כוח משטרה אזרחי; פירוק הדרגתי מנשק בהובלה פלסטינית ובפיקוח בינלאומי; כוח הייצוב הבינלאומי הזמני יפריד בין הכוחות הישראליים לבין הפלסטינים ויסייע ליישם את ההסכם ולהגן על הסיוע ההומניטרי נסיגה הדרגתית של כוחות צה”ל בהתאם ללוח זמנים שקשור לאימות תהליך פירוק הנשק ופריסת כוח הייצוב; שיקום יתאפשר רק עם הבטחת שליטה אזרחית יעילה ופירוק נשק (חשבון X של ניקולאי מלדנוב, 21 במאי 2026).
מלדנוב במועצת הביטחון (דף הפייסבוק של חדשות האו"ם בערבית, 27 במרץ 2026)
מלדנוב במועצת הביטחון (דף הפייסבוק של חדשות האו”ם בערבית, 27 במרץ 2026)
חמאס והפלגים הפלסטיניים הגיבו בחיוב למתווה של מלדנוב, אולם הציגו דרישות משלהם: יישום השלב הראשון, ובכלל זאת להכניס את הוועדה הלאומית לניהול עזה לרצועה ויישום הפרוטוקול ההומניטרי עם הגדלת הסיוע הנכנס לרצועה; לעגן את הזכות הפלסטינית להגדרה עצמית ולמדינה; לקשור כל הסדר נשק לנסיגה ישראלית מלאה, לערבויות בינלאומיות ולפתרון סוגיית העצורים; פירוק מוחלט של המיליציות החמושות הנתמכות על ידי ישראל; להבטיח שכל הסדר ברצועת עזה יהיה תואם לחוקי הרשות הפלסטינית ויחזק את הקונצנזוס הלאומי (אלשרק אלאוסט, 30 באפריל-1 במאי 2026; אלערבי אלג’דיד, 1 במאי 2026).
עיקר המחלוקת בשיחות בין חמאס והפלגים לבין המתווכות עסקה בסעיף 8 של “מפת הדרכים” הנוגע לפירוק הנשק. להלן עיקרי הדיווחים בנושא:
דווח כי הפלסטיניים מסכימים לפירוק הנשק או דורשים שהנשק לא יימסר לישראל או לגורם שאינו פלסטיני, אלא יועבר בהדרגה לגורם פלסטיני מוסכם לצורך אחסונו והקפאת השימוש בו. הפלגים התנו את התהליך בנסיגה ישראלית, ביישום ההסדרים ההומניטריים, בשיקום הרצועה, בפירוק קבוצות חמושות יריבות ובכניסת הוועדה הפלסטינית לניהול עזה (אלשרק אלאוסט, 8 ביוני 2026; סוכנות שהאב, 8 ביוני 2026).
דווח כי הפלגים קיבלו עקרונית את הנוסחה “רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד”, אך התנו את מימושה בקונצנזוס לאומי ובהשלמת השלב הראשון, לרבות פירוק קבוצות חמושות הנתמכות לטענתם בידי ישראל. עוד הוצע כי הוועדה לניהול הרצועה תרשום ותסדיר את הנשק האישי באמצעות רישוי, תמריצים למסירה ותוכניות סיוע (ערוץ הטלגרם הנא אלחקיקה, 15 ביוני 2026). “מקורות המעורים במשא ומתן” הוסיפו כי חמאס והפלגים הסכימו למסירה הדרגתית של הנשק במשך שישה חודשים, במקביל לנסיגה ישראלית מלאה. לפי ההצעה, ועדה פלסטינית המורכבת מנציגי הפלגים תנהל את התהליך והנשק יישאר בפיקוח רשות פלסטינית מקומית. הפלגים לא התנגדו שהוועדה לניהול הרצועה תאסוף את הנשק ותפקח עליו או שתתאם עם כוח הייצוב הבינלאומי, אך דחו את פירוק הנשק בהתאם לדרישות ישראל (אלאח’באר, 16 ביוני 2026).
“מקור פלסטיני שהשתתף בשיחות בקהיר” מסר כי ניקולאי מלדנוב דחה את נוסח הפלגים לסעיף 8, אך הסכים להשמיט את המונח “תשתית ההתנגדות”. בנוסח החלופי פורטו האמצעים שיוסדרו, ובהם מנהרות, מחסנים, כלי רכב, מתחמי אימונים, נשק אישי, מדים ומערכים רפואיים (אלג’זירה.נט, 18 ביוני 2026; ערוץ הטלגרם של חאזם קאסם, 18 ביוני 2026). “מקור בחמאס” מסר לפי ההצעה, נשק כבד ייאסף ויאוחסן, ואילו נשק אישי קל יועבר לכוחות הביטחון של הוועדה או יוסדר באמצעות רישוי (אלקדס אלערבי, 19 ביוני 2026).
“מקורות בחמאס ובפלגים שמשתתפים במשא ומתן” מסרו כי חמאס הסכימה ל ”ריכוז, איסוף ואחסון” של הנשק הכבד, במקום “פירוק הנשק”, בעוד שהדיון בנושא הנשק האישי הקל יידחה לשלב מאוחר יותר. חמאס גם הסירה את המונח “פירוק תשתיות” הכולל מנהרות, מחסני נשק וסדנאות ייצור. עוד צוין כי מסירת הנשק הכבד היא המקסימום עליו הסכימו הנהגת התנועה והפלגים, וכי הם מסרבים למסור את התשתית הצבאית לכוח הייצוב הבינלאומי (אלקדס אלערבי, 30 ביוני 2026; אלשרק אלאוסט, 1 ביולי 2026; אתר אלשרק, 2 ביולי 2026).
בתום סבב המשא ומתן שהתקיים בקהיר בין 8 ל-15 ביולי 2026, נמסר כי חמאס, הג’האד האסלאמי בפלסטין (הגא”פ) והחזית העממית לשחרור פלסטין (חז”ע) דחו את הנוסח של מלדנוב, אשר קורא לריכוז, איסוף ואחסון הנשק הכבד ותשתיות “ההתנגדות” ולהשבתת השימוש בהם. עוד דרשה חמאס כי לפני יישומו של ההסכם, תפורקנה המיליציות המשתפות פעולה עם ישראל וחבריהן יועמדו לדין לפי החוק הפלסטיני (אלקדס אלערבי, 16 ביולי 2026; אלג’זירה.נט, 16 ביולי 2026).
סוגיה נוספת במחלוקת במהלך המשא ומתן נגעה למעמד עובדי המנהל הציבורי של ממשל חמאס ברצועה תחת הוועדה הלאומית הפלסטינית שתקבל את ניהול הרצועה.[5] לאחר הסבב של ה-15-8 ביולי 2026, נמסר כי הושגה הסכמה על השארת עובדי הממשל הנוכחיים בתפקידיהם, שמירת זכויותיהם והתחייבויות הממשלה כלפיהם (אלקדס אלערבי, 16 ביולי 2026; אלג’זירה.נט, 16 ביולי 2026).
ב-26 ביולי 2026, אישר הקבינט המדיני-ביטחוני הישראלי את המסגרת המשפטית שתאפשר את כניסתו לרצועת עזה של כוח הייצוב הבינלאומי, שאמור לכלול כ-200 אנשי ביטחון ממדינות “ידידותיות”, ובהן אוגנדה ומרוקו, שיוצבו באזורים שאינם בשליטה ישראלית, בכפוף לאישור ישראלי לכל יחידה. הכוח נועד לסייע בייצוב הרצועה, בפירוזה ובהעברת האחריות לממשל פלסטיני זמני באמצעות הוועדה הלאומית לניהול עזה. עם זאת, לא נקבע מועד לכניסת הכוח (תקשורת ישראלית, 26 ביולי 2026). הנציג העליון מטעם “מועצת השלום”, ניקולאי מלדנוב, בירך על ההחלטה והציג אותה כמרכיב מרכזי ביישום תוכנית טראמפ (רויטרס, 26 ביולי 2026).
ההסכם על “מפת הדרכים”
נוסח ההסכם
ב-28 ביולי 2026, הגיעה משלחת בכירה של חמאס לקהיר לסבב שיחות נוסף עם המתווכות. “מקורות יודעי דבר בחמאס” מסרו כי בנוגע לסוגיית הנשק, המשלחת צפויה להציג גישה “גמישה” כדי לאפשר את יישום השלב הראשון ומעבר לשלב השני. כמו כן, צוין כי המשלחת צפויה להגיש הצעה להקמת ועדה משפטית שתטפל בסוגיית עובדי ממשל חמאס, באופן שיבטיח מציאת פתרונות “משביעי רצון והוגנים” עבורם (אלא’חבאר, 29 ביולי 2026).
בלילה שבין 31-30 ביולי 2026, הכריז הנשיא טראמפ כי “מועצת השלום” הגיעה ל”הסכם היסטורי על פירוק מוחלט של נשק חמאס ושאר הקבוצות החמושות ברצועת עזה”. הוא הוסיף כי ההסכם הוא שלב משמעותי לקראת ניהול הרצועה על ידי ממשלה פלסטינית חדשה שתעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם “מועצת השלום” וכי רצועת עזה לא תשמש עוד כבסיס לפיגועי טרור נגד ישראל. לפי טראמפ, ההסכם “יבוצע בשלבים מובנים בקפידה. עם השלמת פירוק הנשק, כוחות ישראליים ייסוגו, וכוח הייצוב הבינלאומי יעבוד עם כוח משטרה פלסטיני חדש כדי לקחת אחריות על בטיחות עזה עבור תושביה ושכניה” (החשבון של טראמפ ברשת Truth, 31 ביולי 2026).
הודעת טראמפ על ההסכם (חשבון X של הבית הלבן, 31 ביולי 2026)
הודעת טראמפ על ההסכם (חשבון X של הבית הלבן, 31 ביולי 2026)
בהמשך, הודיעו גם “מועצת השלום”, יחד עם המתווכות – מצרים, קטר, תורכיה וארה”ב – כי חמאס “הסכימה למפת דרכים מפורטת” ליישום השלבים הבאים של הפסקת האש ברצועה אחרי משא מתן שנמשך חודשים. עוד צוין כי לראשונה, חמאס “התחייבה רשמית לתוכנית פעולה לוויתור על כל כלי הנשק שלה”, שלאחריה ישראל תיסוג מרצועת עזה. בהודעה נאמר כי ההתמקדות כעת היא בשלב היישום, כאשר הוועדה לניהול הרצועה תתחיל בקרוב במעבר מדורג לקבלת שליטה מלאה, בתמיכת כוח הייצוב הבינלאומי, ותאיץ את שלטון החוק, הביטחון והשיפור ההומניטרי ברצועה. “מועצת השלום” פרסמה גם את “מפת הדרכים להשלמת היישום של תוכנית השלום המקיפה של הנשיא טראמפ”. להלן עיקריה (חשבון X של “מועצת השלום”, 31 ביולי 2026):
כל הצדדים מדגישים מחדש את מחויבותם לתוכנית טראמפ ולהחלטה 2803.
ישראל תשלים ללא דיחוי את כל ההתחייבויות שנותרו במסגרת ההסכם, ובמיוחד עצירת כל הפעולות הצבאיות ברצועה. גם חמאס והפלגים יעצרו את כל הפעולות הצבאיות.
לוח הזמנים ומנגנוני היישום ייקבעו בתוך 14 יום מרגע שהצדדים יאשרו את “מפת הדרכים”, ולאחר מכן הוועדה הפלסטינית לניהול הרצועה תיכנס לרצועה ותחל לקבל את האחריות. ועדת הפיקוח – שתורכב מנציגי המתווכות, “מועצת השלום” וכוח הייצוב – תאמת את היישום של השלב הראשון על ידי ישראל וחמאס לפני המעבר לשלב השני.
חמאס והפלגים מסכימים להעביר את כל השליטה האזרחית והביטחונית לידי ועדת הניהול ויאפשרו לה לעבוד באופן עצמאי, מבלי שיתערבו בהחלטותיה.
ועדת הניהול תשמר את המשכיות מוסדות הממשל והשירות הציבורי. כל עובדי המגזר הציבורי יקבלו יחס שווה והוגן, ומי ששירותיהם יבוטלו או יפרשו בתקופת המעבר יקבלו את מלוא זכויותיהם בהתאם לחוק הפלסטיני.
רצועת עזה תישלט בהתאם לעיקרון “רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד”.
אנשי משטרה מאומנים חדשים ישולבו במנגנוני השיטור הקיימים ברצועה. כל השוטרים המשרתים כיום ברצועה יעברו תהליך בחינה מקיף, ומי שיימצאו לא מתאימים, יועברו לתפקידים אזרחיים חלופיים או יופרשו לפנסיה ללא פגיעה בזכויותיהם הפיננסיות. כל כלי הנשק המשטרתיים יעברו לסמכות ועדת הניהול.
תהליך מסירת הנשק הכבד, אתרי ייצור צבאיים, מחסני נשק ומנהרות יתחיל לאחר השלמת ההתחייבויות הנותרות בהסכם, כניסת ועדת הניהול ופריסת כוח הייצוב הבינלאומי. תהליך זה יהיה קשור לנסיגה הישראלית, שתתבצע בשלבים מהאזורים שתחת שליטה ישראלית, ולפירוק המיליציות החמושות (הנתמכות על ידי ישראל). לא יועברו כלי נשק לישראל או לגורמים שאינם פלסטיניים והתהליך יאומת על ידי ועדת הפיקוח בתמיכת כוח הייצוב הבינלאומי. רק ועדת הניהול תחזיק בכלי נשק ברצועת עזה, תאחסן אותם ותשלוט בהם. צוין כי יישום התוכנית “ייצור תנאים מתאימים למסלול אמין להשגת עצמאות פלסטינית והקמת מדינה”.
ניתן יהיה להחזיק ״נשק אישי״ בהתאם לחוקים הפלסטיניים. ועדת הניהול תהיה הגוף היחיד שיוכל לבצע רישום של כלי נשק ולהוציא ולבטל רישיונות.
כלי הנשק של המיליציות יפורקו ויאוכסנו תחת סמכות ועדת הניהול בהתאם ללוח זמנים מוסכם. חברי המיליציות לא ישולבו בכוחות הביטחון והשיטור ברצועה.
כוח הייצוב הבינלאומי יתפרס ברצועה כדי להפריד בין כוחות צה״ל לבין האזורים שנשלטים בידי ועדת הניהול. חיילי הכוח לא יבצעו משימות שיטור ויפקחו על יישום ההסכם, יאמנו את המשטרה הפלסטינית ויבטיחו את העברת הסיוע ההומניטרי לרצועה.
כוחות צה״ל ישלימו נסיגה מדורגת מרצועת עזה לפי לוח זמנים שיוסכם עליו, בכפוף ליישום סעיף פירוק הנשק. תהיה התחייבות שלא לאלץ אף אחד לעזוב את הרצועה (כלומר, קידום תוכניות הגירה). יודגש כי הנוסח הנוכחי עלול להגביל את יכולת הסיכול של צה”ל אל מול איומים מידיים או מתפתחים, מאחר שאינו מתייחס במפורש לזכות הפעולה של ישראל במקרה של הגנה עצמית.
שיקום הרצועה והקצאת המשאבים הנדרשים יתבצעו בהתאם לתוכנית וללוח זמנים ש”מועצת השלום” וועדת הניהול תגבשנה ותפקחנה עליהם.
“מקור מצרי המעורה במשא ומתן” מסר כי במסגרת הסדרי הביטחון קיימת הסכמה לפרק את הקבוצות החמושות היריבות שהוקמו ברצועת עזה ולאסוף את נשקן. יישום ההסכם אמור להתבצע בהדרגה במהלך תקופה מקדימה של 14 יום, במהלכם ישראל תפסיק את תקיפותיה ותגדיל את היקף הסיוע ההומניטרי. במסגרת זו, מתוכננת כניסתן של עד 600 משאיות סיוע ביום, ובהן לפחות חמישים משאיות דלק, וכן הכנסת חומרים לשיקום בתי חולים, בתי ספר ותשתיות (אלג’זירה מבאשר, 1 באוגוסט 2026).
משרד החוץ הקטרי מסר כי ראש הממשלה ושר החוץ של קטר, מחמד בן עבד אלרחמן אלת’אני, שוחח עם ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח’ליל אלחיה, ובירך על הסכמת התנועה ל”מפת הדרכים”. הוא הביע תקווה שההסכמות יביאו לסיום “סבלם” של תושבי הרצועה, והדגיש כי על הקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ על ישראל כדי שתעמוד בהתחייבויותיה, תפסיק את “ההפרות” ותאפשר את יישום המתווה. במקביל, מזכ”ל האו”ם, אנטוניו גוטרש, קרא לישראל ולחמאס לעבור משלב ההצהרות ליישום ההסכמות בפועל (אלג’זירה מבאשר, 31 ביולי 2026).
תגובות חמאס
דובר חמאס ברצועת עזה, חאזם קאסם, אישר כי התנועה קיבלה את הצעת המתווכות להשלמת שלבי הסכם הפסקת האש, והציג את ההחלטה כביטוי למחויבות חמאס לאינטרסים ולזכויות של העם הפלסטיני (ערוץ הטלגרם של חאזם קאסם, 29 ו־31 ביולי 2026).
בהודעה רשמית מטעם חמאס נמסר כי התנועה התייחסה בחיוב להצעות המתווכות והסכימה לכלול את סוגיית הנשק הכבד בהסכם, אך התנתה זאת בהפסקת התקיפות, בנסיגת צה”ל, בכניסת הוועדה הלאומית לניהול עזה, בפריסת כוח בינלאומי, בפירוק הקבוצות החמושות הנתמכות לטענתה בידי ישראל, בשיקום הרצועה ובהבטחת אופק למדינה פלסטינית (ערוץ הטלגרם הרשמי של חמאס, 31 ביולי 2026).
בכיר חמאס וחבר המשלחת למשא ומתן, ע’אזי חמד, הציג את המתווה כ”חבילה משולבת”, הכוללת הפסקת אש, נסיגה ישראלית, סיוע, שיקום, ממשל חדש והסדרי ביטחון. חמד הבהיר כי ההסכם מדבר על “אחסון מאורגן של הנשק” תחת פיקוח הוועדה הלאומית וגורמים נוספים, ללא מעורבות ישראלית, וכי יישום כל ההסדרים, כולל הטיפול במנהרות ובנשק הכבד, תלוי בלוח זמנים מדויק לנסיגת “כוחות הכיבוש”. לדבריו, התנועה קיבלה את המתווה, אחרי שישה חודשים של משא ומתן, חרף הסתייגויותיה, וזאת בשל המצב הקשה ברצועה והרצון לסיים את “התוקפנות וההשמדה”, אך ההסכמה אינה משקפת ויתור על עמדותיה הפוליטיות. הוא הוסיף כי חמאס מסכימה להעביר את ניהול הרצועה לוועדה עצמאית, אך מתכוונת להמשיך לפעול כתנועה פוליטית. בהקשר זה, אמר חמד כי חמאס “בשום פנים ואופן לא תוותר על הפרויקט הלאומי שלה ועל החובות הלאומיות שלה. אנחנו נעבוד יום ולילה בכדי לגאול את האדמות שלנו מהכיבוש, בכדי להקים מדינה פלסטינית ונעבוד בכל המישורים” (אלערביה וערוץ אלשרק, 31 ביולי 2026).
ע'אזי חמד (חשבון X של ערוץ אלערבי (31 ביולי 2026)
ע’אזי חמד (חשבון X של ערוץ אלערבי (31 ביולי 2026)
תגובות הפלגים הפלסטיניים
דובר הגא”פ מסר כי הדיווחים בתקשורת על השגת הסכם בין הפלגים הפלסטיניים לישראל אינם מדויקים, וכי התנועה מסתייגת מנוסח ההסכם שהופץ (ערוץ הטלגרם של הגא”פ, 31 ביולי 2026). בהמשך, דחה “מקור בכיר” בגא”פ את הדיווחים על הסכמה למסירת הנשק והבהיר כי הם עדיין מתייעצים עם הפלגים האחרים, כולל חמאס, ומציגים את דרישותיהם כדי להשיג “חיים טובים יותר עבור בני עמנו”. הוא הוסיף כי התנועה לא תמסור את כלי הנשק שלה לוועדת הניהול הפלסטינית אלא אם תהיה נסיגה מוחלטת ומלאה של צה”ל מהרצועה, מעברי הגבול ייפתחו, יוכנסו משלוחי מזון וסיוע רפואי, המיליציות הנתמכות על ידי ישראל תפורקנה ותהיה הפסקת מוחלטת של התקיפות ברצועה (ערוץ הטלגרם אלציאד, 2 באוגוסט 2026).
בהקשר זה, נמסר כי משלחת חמאס בהובלת ראש התנועה ביהודה ושומרון, זאהר ג’בארין, נועדה בקהיר עם משלחת חמאס בהובלת המזכ”ל זיאד אלנח’אלה. צוין כי הצדדים הדגישו שבכוונתם להשקיע את כל המאמצים כדי “להגן על העם הפלסטיני ולהשיב את זכויותיו הלגיטימיות”, וכי הם הבהירו שיש לחייב את ישראל “להפסיק את כל צורות התקיפות, ההרג והחיסולים ברצועה, לסגת באופן מלא מהרצועה, להתחיל בצעדים לשיקום הרצועה, להכניס סיוע הומניטרי ולהכניס לרצועה את הוועדה לניהול הרצועה”. במהלך הפגישה, גם התקיימה שיחה בין אלנח’אלה לבין ראש הלשכה המדינית החדש של חמאס, ח’ליל אלחיה, והם הדגישו את הצורך “לסייע לעם הפלסטיני ולהפסיק את המלחמה ואת התוקפנות הנמשכת כנגד הפלסטינים” (ערוץ הטלגרם של חמאס, 1 באוגוסט 2026).
הלשכה המדינית של חז”ע קראה להגביר את הלחץ על ישראל כדי להבטיח את יישום ההסכם. ההודעה דרשה יישום מלא של הפסקת האש, פתיחת המעברים, הכנסת סיוע וכניסה מיידית של הוועדה הפלסטינית לניהול הרצועה, לצד התנגדות לפיקוח חיצוני. עוד קראו בחז”ע לחידוש האחדות הפלסטינית ולגיבוש אסטרטגיה לאומית משותפת (ערוץ הטלגרם של גדודי אבו עלי מצטפא, 30 ביולי 2026).
בכיר פתח לשעבר, מחמד דחלאן, מסר כי לאחר הסכמת חמאס והפלגים לקבל את “מפת הדרכים”, הצלחת ההסכם תלויה במחויבות ישראל להפסיק את התקיפות ברצועה. בגרסה הראשונה של הודעתו, טען דחלאן כי השליח האמריקאי המיוחד, ג’ארד קושנר, מסר כי ישראל תפסיק את התקיפות ברצועה בשל הסכמת חמאס לפירוק הנשק, אולם בהמשך תיקן את דבריו וציין כי קושנר רק הבהיר כי יפעל מול ישראל להפסקת התקיפות. הוא הביע תקווה כי תושבי הרצועה יהיו עדים לתחילתו של שלב חדש וקרא לכל הפלגים לציית להסכם, להפסיק את התצוגות הצבאיות ופעולות כלשהן שעלולות “לספק תירוץ” לישראל להחליש את ההסכם (דף הפייסבוק של מחמד דחלאן, 2 באוגוסט 2026).
https://t.me/king_of_theneighborhood/29667