התומכים בבג''ץ נגד מדינת הלכה, וטוב שכך. איך החרדים מסכימים לקבל הוראות מאתאיסט ...
איך אנשים שתומכים בבגץ מעזים להפגין עם ספר תורה! לא פחות! יש חוצפה גדולה מזו?תפגינו עם קוראן
בעוד שהתורה מתבססת על סמכות אלוהית ומסורת הלכתית, בג"ץ פועל מכוח חוקי המדינה וערכים ליברליים.
ניתן להגדיר את ההבדלים והיחסים ביניהם דרך שלוש נקודות מבט מרכזיות:
1. מקור הסמכות והערכיםהתורה (ההלכה): נתפסת כמערכת חוקים נצחית שמקורה אלוהי. המטרה היא קיום מצוות ושמירה על צביון דתי ואמוני של העם.בג"ץ: פועל מכוח חוקי היסוד והחוקים שחוקקה הכנסת. הוא שואב את ערכיו מהתפיסה הליברלית-דמוקרטית, הכוללת זכויות אדם, שוויון וחופש דת.
2. סוגיית "מיהו יהודי" והמרחב הציבוריזהו אחד ממוקדי החיכוך המרכזיים בין שתי המערכות:הגישה ההלכתית: מגדירה יהודי באופן אובייקטיבי (מי שנולד לאם יהודייה או התגייר כהלכה אורתודוקסית).גישת בג"ץ: לאורך השנים אימץ בג"ץ הגדרות סובייקטיביות או לאומיות-חילוניות יותר. לדוגמה, בפסקי דין כמו בג"ץ שליט, נקבע כי המושג "יהודי" לצורכי רישום במרשם האוכלוסין הוא בעל אופי לאומי ולאו דווקא דתי. כמו כן, בג"ץ הכיר בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים לצורכי חוק השבות, בניגוד לעמדת הרבנות הראשית
.3. מעמד בתי המשפט לפי ההלכהבתוך עולם ההלכה קיימת מחלוקת לגבי הלגיטימיות של בתי המשפט האזרחיים:איסור "ערכאות": על פי ההלכה הקלאסית, ישנו איסור להתדיין בבתי משפט שאינם דנים לפי דין תורה.דינא דמלכותא דינא: מנגד, יש המשתמשים בעיקרון זה כדי לתת תוקף לחוקי המדינה. חלק מהפוסקים רואים בבתי המשפט גוף המוסמך לדון "בדלית ברירה" כדי לשמור על סדר חברתי כאשר אין אפשרות לדון בבית דין רבני.לסיכום:הגדרת חוקי בג"ץ מול התורה היא הגדרה של התנגשות בין פרדיגמות: האחת מבקשת לשמר מסורת וקדושה (התורה), והשנייה מבקשת להבטיח זכויות פרט ושוויון במדינה מודרנית (בג"ץ