במלחמת יום כיפור לא היו לנו השגים מפוארים בודאי לא בתוספת שטחים. כיבוש הגולן וגם...
הדסה אקספרס: נתנאל אילסון. שבעה חודשים אחרי שפרצה מלחמת יום הכיפורים, בראשון למאי 1974, צהל תקף מוצבים סוריים בחרמון
שבעה חודשים אחרי שפרצה מלחמת יום הכיפורים, בראשון למאי 1974, צהל תקף מוצבים סוריים בחרמון, ובאותו לילה כוחות קומנדו סוריים עלו לכתר החרמון, פשטו על טנקים ישראליים ששהו שם, הרגו שני חיילים ולקחו בשבי שניים נוספים. באותם ימים זו הייתה נראית עוד אחת מתוך מאות פעולות של "מלחמת ההתשה הקטנה" שהייתה בסוריה אחרי מלחמת יום הכיפורים. אבל לימים התברר שזו הייתה הפעולה האחרונה מול האויב הסורי למשך כחמישים שנה.
חודש לאחר תקרית הטנקים בחרמון, נחתם הסכם הפרדת כוחות בין ישראל לסוריה, שהייתה נחשבת לאחת האויבות המסוכנת של ישראל. באותם ימים היה מדובר בהסכם שברירי מאוד והעריכו שהוא יחזיק חודשים ספורים או שנים ספורות עד הסבב הבא. אבל ההיסטוריה הראתה שלמעשה מאותו רגע היה שקט בגזרה הסורית לכחמישים שנה, עד לנפילת שילטון הדיקטטורה של אסד. כלומר, לימים התברר שהתבוסה של סוריה במלחמת יום הכיפורים הייתה למעשה גם תחילת המדרון שממנו סוריה של אסד הלכה ונחלשה ונרקבה במשך עשרות שנים, עד לקריסתה הסופית.
לעתים בזמן אמת קשה לנו לדעת מתי נגמרות מלחמות ומהם קווי פרשת המים הגיאופוליטיים, אבל למפרע אנחנו מגלים שהפסקות אש זמניות, או אירועים אזוטריים, הם כאלו שלמעשה השפיעו ועיצבו את המצב עשרות שנים קדימה.
לכן, בהחלט ייתכן שהסכם הפסקת האש הזמני שהחל אתמול מול איראן יתברר למפרע כקו פרשת המים שממנו תמשיך ההידרדרות של המדינה הפצועה הזאת- עד לכיליונו של המשטר הנוכחי.
אולי כמו שאומרים האופטימיים, איראן השבורה לא תעז לתקוף בקרוב, ובעוד חודשים ספורים תתפרץ מהפכה עממית רחבה שתסלק את שלטון האייתוללות מאיראן. ייתכן גם תרחיש אחר, אולי סביר יותר: איראן הפצועה לא תתקוף בזמן הקרוב. היא תמשיך לייצר הצהרות מיליטנטיות, אבל בפועל תהיה מדינה ענייה ונחשלת שלא תצליח להמשיך בתוכנית להשמדת ישראל. היא תשקע לסחרור ועוני שיימשך שנים ארוכות ואולי רק בעוד עשרים שנה הדיקטטורה האיראנית תיפול, כדרכן של דיקטטורות (רוב הדיקטטורות בעולם לא מחזיקות יותר משישים שנה ברצף). ועד נפילתה בעוד עשרות שנים, איראן לא תהווה איום משמעותי על ישראל, ותהיה מדינה חלשה כמו הדוגמא הסורית שנתתי בתחילת דברי.
וכך, אולי רק בעוד עשרים שנה, יתברר למפרע ששביעי של פסח, ה 8 לאפריל 2026, היה היום שבו איראן הפסיקה להיות אויב משמעותי של ישראל.
האם התרחיש הזה יקרה?
בשתי מילים: איני יודע.
בשמונה מילים: אני לא חושב שיש מישהו בעולם שיכול לדעת.
למעשה, יכול לקרות גם ההיפך המוחלט. ייתכן וכבר מחר בבוקר, או בעוד שבועיים, או בעוד חודשיים, תתחדש המערכה מול איראן. ייתכן גם שנמשיך עוד חודשים ארוכים ומדממים של מלחמת התשה קשה. זה בהחלט ייתכן, ואפילו באותה מידה של סבירות, וגם לזה יש כמובן דוגמאות היסטוריות למכביר:
ב 14 למרץ 1978 ישראל יצאה ל"מבצע ליטאני" בלבנון והוא היה המערכה המשמעותית הראשונה שהייתה לנו אי פעם בלבנון, מאז הקמת מדינת ישראל. זה היה מבצע מזהיר. תוך שמונה ימים בלבד ישראל הגיעה עד נהר הליטאני והצליחה לדחוק את מחבלי הארגונים הפלסטינים בלבנון. באותם ימים זו הייתה נראית כמו מלחמת ששת הימים קטנה. מבצע מהיר עם תוצאות מזהירות. איש לא שיער באותם ימים שהמבצע הזה הוא בעצם אות פתיחה למערכה מדממת בלבנון שתימשך בהפוגות כבר 48 שנה, עד ימינו שלנו.
זו דוגמא הפוכה לדוגמא הסורית שנתתי בהתחלה, אבל היא אומרת למעשה את אותו דבר:
לא תמיד אנחנו יודעים בזמן אמת מה תהיה ההשפעה של ההצלחות המקומיות שלנו במערכה. לעתים רק כעבור עשרות שנים- שר ההיסטוריה יגיד את דברו.
ולכן בבקרים כאלה שבהם נשמעים הררי פרשנים שיודעים לחזות בדיוק את העתיד, אני נזכר בדוגמאות האלה ואומר לעצמי- אינני יודע.
אני מאוד מקווה ואפילו מאמין בהתרחשות האופציה הראשונה, ובכך שאנחנו חוזים בתחילת נפילתה של איראן. אבל באותה מידה בדיוק אני סבור שחייבים להיערך גם לאפשרות השנייה- של איראן תוקפנית יותר שתמשיך להטריד אותנו במשך שנים ארוכות.
ולכן, אל מול ההסכם הפסקת האש, אני לא בהכרח מנסה לחזות בדיוק את העתיד הבלתי ידוע, אלא מסתכל גם על העבר, על משה שעשינו, ושואל את עצמי האם מדינת ישראל עשתה את מה שראוי לעשות?
וכאן, הדברים בעיני הם גדולים מאוד.
מדינת ישראל עמדה מול איום השמדה קיומי, ובשונה ממה שהיה עד השביעי באוקטובר- היא בחרה בתעוזה גדולה לתת מכת מנע כדי להציל את ישראל מפצצת אטום שתגרום להרג של אלפים רבים.
צה"ל הפגין יכולות צבאיות כמעט חסרות תקדים במלחמות העולם, חיל האוויר המופלא שלנו עשה בשמי איראן כבתוך שלו, ותצוגת התכלית הזאת הפכה אותו כנראה לחיל האוויר הטוב בעולם, שעצם היכולות שלו מהוות הרתעה אדירה על עמי האזור, וכמובן גם משמשת גם מנוף אדיר לבריתות.
מנגנוני המודיעין של ישראל הפגינו יכולות בלתי נתפסות שאפשרו לחסל את דמויות הרשע החשובות ביותר של האויבים, מראש המשטר, דרך הרמטכ"ל, ועד מפקדי השטח. יכולות כמעט חסרות תקדים במלחמות המודרניות.
העורף הישראלי הגיע מוכן למערכה, בוודאי באופן יחסי לעולם. כמובן שאף פעם אין מאה אחוז הגנה, אבל עצם זה שיש לנו מקלטים, וממ"דים, והתראות ושכבות הגנה, נתנו לעורף הישראלי להתמיד במערכה ולאפשר לצבא לנסות להתקדם במשימתו כמה שיותר. ושוב- מה שנראה לנו מובן מאליו (התראות מראש לכל כיס, מרחבים מוגנים ומערכות הגנה רב שכבתיות) הוא למעשה יוצא דופן מאוד וחריג בעולם. תשאלו את הישראלים שנתקעו בדובאיי.
התיאום מול אצות הברית- המעצמה הגדולה בעולם, הוא שיתוף הפעולה ההדוק ביותר שנעשה בין ישראל לארצות הברית מאז קום מדינת ישראל. הוא חריג בכל היבט, ויצר מצב בו צבא של מדינה פצפונת לוחמת כתף אל כתף יחד עם המעצמה הגדולה בעולם.
אני חושב, שעשינו את מה שראוי לעשות, ובצורה טובה מאוד שהפיקה המון לקחים ותיקנה טעויות שהיו במערכות קודמות.
את העתיד אם כן, קשה לנבא.
אבל מה שכן אפשר לעשות, זה תמיד להחזיק בראש כמה תרחישים, ולהתכונן לכל אחד מהם.
ובהחלט גם מותר להסתכל אחורה על מה שהיה ולומר-
עשינו את מה שצריך וראוי לעשות. בצורה יוצאת מן הכלל.
ומה שלא- ננסה ללמוד ולתקן.
ולגבי העתיד? והתוצאות?
את זה יחליט כבר שר ההיסטוריה.
- אין לי מושג מי/ה זה הדסה אקספרס. אבל הנה הפוסטים של נתנאל אלינסון - כולל דברי ה...